חוק הפייסבוק – סיפורה של החמצה

עיתון הארץ דיווח כי "השרים אישרו: בית משפט יוכל להורות על הסרת תכנים מיידית מהרשתות החברתיות. את החוק יזמו השרים שקד וארדן כחלק מהמאבק בהסתה. הוא קובע כי בתי דין מנהליים יוכלו להורות על הסרת התכנים לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, בלי צורך להמתין לקביעת בית משפט שהתוכן עומד ברף הפלילי" (אתר הארץ, 25.12.2016,  יהונתן ליס\עודד ירון).

עורך דין לוינטל על חוק הפייסבוק החדש

מהפכה במאבק בתוכן מסית ברשת? לא ממש:

חוק הפייסבוק החדש, כלשון העם, אותה הצעת חוק שמביאים כעת לכנסת (אחרי שאושרה בישיבת הממשלה), שרת המשפטים והשר לביטחון פנים, משאירה אותנו עם חצי תאוותנו בידינו. אולי אפילו רבע. החוק, המבטא הבטחה להילחם באלימות ברשת (בפייסבוק בעיקר, אך לא רק, כמובן גם בטוויטר ואחרים) באמצעות צו שיורה לחברות הענק של הרשתות החבריות להסיר פוסטים או פרסומים מסיתים, או להבדיל, להורות לספקיות התקשורת המקומיות שלא לתת גישה אל הפרסום, אינו פותר את הבעיה. הוא רק מסתיר אותה יפה מעינינו, כמו שכבת טיח או צבע על גבי פירצה בקיר שלא תוקנה.

 

ת'כלס – מה יקרה לפרסום מסית?

התוצאה האופרטיבית היא שאנו, תושבי ישראל, לא נראה את הפרסום המסית – הוא יוסתר מעינינו. הוא לא יורד מהרשת, וגם לא יגיעו אל המפרסם ויבואו איתו חשבון. כל שיעשו הוא, כמו שאומרים הילדים הקטנים, "יעשו כאילו". הפרסום ייעלם מבחינתנו. מבחינת שאר העולם – הוא עוד שם. מבחינת המסית ממזרח ירושלים כדוגמא, שהעלה הודעה מסיתה לרשת, הוא ימשיך להופיע באם הוא מחובר לרשת פלשתינאית או ירדנית. הלקוחות שלו – אליהם כיוון – יראו אותו עדיין. אוכפי החוק שלנו לא בהכרח יגיעו אליו, לא יתפסו אותו ולא יענישו אותו – והוא ימשיך בשלו. הם רק יסתירו את הפוסט מעינינו הדואגות, בבחינת הקלישאה הידועה ולפיה "מה שאינך יודע, לא פוגע בך" וכל הפילוסופיה הענפה של "עץ נופל ביער ריק מאדם ולא עושה רעש". בדרך זו, יכול הכותב, שפרסומו ירד אחרי הליך משפטי, מהרשת הישראלית, להעלותו מחדש שוב, במקום אחר ברשת, והנה הוא שוב באוויר, שהרי לא באמת הגענו אל המפרסם ולא באמת הענשנו אותו. וכל זאת נכתב כאן, כאילו ברור מתי הפרסום הוא "הסתה" ומתי אינו, ויש מי שאמון עלינו שיידע לעשות את אותה האבחנה.

ומה על פרסומים המכילים לשון הרע או הוצאת דיבה?

אבל באמת חצי תאוותנו בידינו, שהרי לאזרח הפרטי, זה שמסיתים נגדו בפרסום ויראלי מביש, אותו "שיימינג" שאנו לומדים לחיות לצידו בשנים האחרונות, אינו יכול לעשות דבר. החוק החדש דילג עליו. הוא מדבר על הסתה, לא על לשון הרע ודיבה. הוא גם לא מרחיב עצמו להגנה על הפרטיות, הנפרצת ברשת מידי יום ביומו, וגם לא עושה שירות טוב לדואגים מפני הפרות של זכויות יוצרים. לאלה עוד נכונה דרך ארוכה בצווים ניסיוניים, בתפילה לשופט אמיץ או מקורי, בהתפלפלות משפטית של "היקשים" ו"התאמת החוק הישן לימינו" ועוד כל מיני טלאים ובעיות, שהמחוקק לא פתר ובית המשפט העליון כמעט חסם בגופו במספר פסיקות מקשות את מעט השופטים בערכאות הנמוכות שנתנו לפרקים מעין פתרונות.

פלסתר במקום ניתוח

אז מעבירים חוק חדש, שלא פותר דבר, אלא רק מסתיר את הבעיה. פלסתר במקום ניתוח. לא מוריד פרסומים מהרשת, לא מאתר את המפרסם, אלא מונע מאיתנו מלקרוא אותם. ובמקום לנצל את ההזדמנות ולהרחיב את החוק לפתרון בעיות קיימות באכיפת חוקי הפרטיות, הדיבה והפרות קניין רוחני, הוא מייעד עצמו אך ורק כנגד "הסתה". והמילה הזו, הטעונה כל כך, תתפרש על ידי אנשי הפרקליטות בלבד. מהי "הסתה"? כמו פורנוגרפיה, לא יידעו להגדיר אותה אך יידעו לזהות אותה. ולאיש הפרטי, זה ש"מסיתים" נגדו, לא נותר אלא להמשיך ולטפס על אותם קירות חלקלקים שבהם נמצאים לפעמים זיזים של שופטים חריגים. הוחמצה פה הזדמנות. ולא, זו לא "הסתה" נגד החוק. רק דעה. תשאירו אותי באוויר.

דיווח עיתונאי על "חוק הפייסבוק"

 

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן