הגנת הפרטיות – "דייט לוהט"?

צולמה למטרה אחת, מצאה עצמה מככבת כ"דייט לוהט" פרובוקטיבי וזכתה ב-50,000 שקלים

באחד התיקים המתוקשרים בהם עסקנו במשרד, צולמו בנות אתיופיות במסגרת התוכנית "מונית הכסף" למטרת השתתפות בחידון, אך המעטפת של השידור כללה שירבוב של השיר "רוקסן" (העוסק בשיקומה של זונה) וחמור מזה – הטקסט שנכתב באתר אחת מחברות הסלולאר שבפורטל שלה שיווקה את הקטע, דיבר בכלל על "נערות ליווי". תיק זה הסתיים בפשרה.

תיק דומה התנהל לאחרונה בבית משפט השלום בת"א אצל השופט דן מור, בפרשת הדוגמנית אליזבת פארן (ת"א 162477-09 אליזבת פארן נ' חן מסיקה ואח'), שגם היא הצטלמה אמנם מרצונה במקור (למעין משחק ריאליטי המשוחק בטלפונים סלולאריים) יחד עם שתיים אחרות, ומצאה עצמה בהמשך באתר "דייטים" בסגנון פרובוקטיבי באתר "פליקס". ומילא התמונות (להן היא הרי הסכימה ממילא), אבל ההקשר, הקונטקסט, היה מיני וגס, והטקסט שהתלווה לתמונות לא השאיר מקום לדימיון. מדובר באמירות מיניות שכביכול יוצאות מפיה ושלל "כינויי גנאי", כמו שמכנה זאת בית המשפט.

פארן, אישה שנישאה בינתיים, הפכה – לדברי השופט מור – ל"חפץ", והוא מצא שהטקסט החדש היווה לשון הרע וגם פגיעה בפרטיות וכן הטרדה מינית. כלומר – למרות ההסכמה המקורית להצטלם, הרי ההסכמה לא כללה את הפרסום בקונטקסט החדש וכן בכיתוב התמונה שהוצמד לו. אותה אמירה שהתחילה ב"דייט לוהט" והסתיימה – הרבה יותר לוהט. הדבר הוליד גם ריבוי טוקבקים "מלוכלכים" של טוקבקיסטים, כמיטב המסורת (להם, אגב, נקבע שאתר "תפוז" ואחרים לא היו אחראיים, לפי מדיניות "הודעה והסרה" הנפוצה בבתי משפט השלום בארץ).

בתמונות עצמן היא נראית משתכשכת בביקיני בבריכת השחייה וסביר כי התמונות לבדן – ללא הטקסט שהוסיפו להן, לא היו נחשבות בימינו "לשון הרע", לא "הטרדה מינית" ולאור העובדה שהמצולמת התמסרה מרצונה למצלמה – גם לא "הפרת הפרטיות". זו התוספת הטקסטואלית – שהפכה את העניין לנשוא תביעת דיבה ופגיעה בפרטיות.

השורה התחתונה היא פיצוי בגובה 50,000 שקלים ששילמו אנשי "פליקס" לגב' פארן. מסיקה, שהיה הסוכן שלה בשעתו, חטף מקלחת צוננים מהשופט על כך שלא היה עירני דיו כדי לשמור על הלקוחה שלו מפני שימוש עתידי מסוג זה, אבל לבסוף לא חוייב בתשלום כלשהו.

ואם תשאלו – איך אפשר לטעון להפרת הפרטיות בתמונה שצולמה ביודעין, בבריכה, באור יום, בשיתוף פעולה מלא של המצולמת, נזכיר פרשה ידועה שבה צלם פפארצי קלט במצלמה שלו בחופי נתניה את "פלונית" כשהיא משתזפת בעירום חלקי (טופלס), הביא את הצילום למקומון והניח כי הפרסום חוקי שכן הבחורה התפשטה מרצונה בחוף הים, והוא רק תיעד אותה, ולמעשה כל מי שהיה עובר במקום – היה רואה את מה שראתה העדשה. זהו שלא. גם תיעוד של אירוע בוטה, השתכרות או התפשטות, עשוי לפגוע בפרטיות אם הוא מצולם, גם אם לכאורה יכול היה כל אחד מהצופים בתצלום לראות בדיוק את אותו מחזה אם היה נמצא במקום. זאת משום שיש הבדל בין אירוע שנועד להתרחש בגבולות הגזרה המצומצמת שלו, ומתוך הנחה שהוא לא מתועד, לבין אירוע שזוכה לפרסום ולתיעוד. במקרה ההוא, שבו הופיעו שני פרסומים של אישה אחרת בלא רצונה, שנים הרבה קודם לכן, ובהם תיעוד של גופה, ת.א. (נתניה) 5680/02 פלונית נ' שניידר ואח', קבע השופט (לאחר שהנתבע טען כי הדמות הערומה מופיעה כבדרך אגב בתמונה ובכלל הצילום עוסק בחוף הים והגוף שלה הוא רק פריט בנוף): "האם דמותה של התובעת הופיעה באקראי בשני הפרסומים? כך טוענים הנתבעים אך לטענה זו אין כל יסוד. עיון בשתי התמונות שהתפרסמו מגלה כי התובעת היא הדמות המרכזית בתמונות. הצלם והמצלמה מתמקדים בה ואין ספק כי ההתמקדות מקורה בלבושה או ליתר דיוק באי לבושה של התובעת. אני רואה איפוא היתממות של הנתבעים בטענתם בסיכומיהם כי 'לא דמותה הספציפית של התובעת היא החשובה אלא מכלול הדברים העולה ממרכיביה'". הנושא חודד גם כן בעניין תא (י-ם) פלוני נ' פלוני 5425/06, שם נכתב כי "אישה שהולכת להשתזף על חוף הים או בבריכת שחייה, לא מעלה על דעתה, כי תצולם על ידי מאן דהו ותמונתה בבגד ים תופץ לקהל הרחב".

ואגב, לגב' פארן לא בא פסק הדין שלה ממש בהפתעה. אין זו אלא חזרה על מקרה ידוע אחר, המקרה של הדוגמנית אן אריאלי, שהצטלמה בצעירותה למקומון באילת, תא (אשדוד) 2001/95 אן אריאלי נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ, וגם שם נקבע כי אין המקומון רשאי לפרסם שוב את התמונות הפרובוקטיביות אחרי הרבה שנים, בקונטקסט שונה ובעניין אחר.

קוראינו האינטליגנטיים מבינים ודאי מדוע לא מצורף לקטע זה צילום של הדוגמנית פארן (בביקיני).
קוראינו מבינים ודאי מדוע איננו חוזרים גם על האמירות שליוו את התמונות.
אני מקווה שתמונת האילוסטרציה שצירפנו – מפצה במשהו.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן