תביעה כבדת משקל: "שמנה" (או "דבה") היא לשון הרע?

למוזכרים בכתבה אין קשר לצילום

כל כמה שנים השאלה חוזרת ועולה. לנו יש תשובה: פסיקה בה זכינו בביהמ"ש המחוזי. אז גם אם כולם רואים שמישהי היא שמנה (דבר שקשה להסתיר בדרך כלל), האם כשהם אומרים את זה, למרות שזו אמת, הם מפרסמים לשון הרע? השבוע שוב תביעה, מיליון שקלים נגד רופא בית החולים וולפסון, שתוך כדי שבדק את בטנה של מטופלת אמר שהיא "דבה" ולכן לא פלא שכואבת לה בטנה

לפני ימים אחדים התפרסם ב"מעריב" וב"גלובס" כי מטופלת צעירה, בת 22, בשם שחף קשיניה, נפגעה מכך שהרופא שטיפל בה במחלקה הכירורגית בעת אבחון רפואי בבית החולים "וולפסון" בחולון, אמר ליד יתר הרופאים – "מה הפלא שכואבת לה הבטן, היא דבה". בהמשך הורה לו בית החולים להתנצל. בינתיים הוגשה תביעת לשון הרע.

הידיעה מופיעה כאן:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000782974&nl=1604&utm_s
ource=1604&utm_medium=email&utm_campaign=globesnewsletter

זה לא המקרה הראשון וככל הנראה גם לא האחרון. בפייסבוק נפוצה ידיעה על יולדת מבית החולים "שיבא" שהרופא המרדים קרא לה "שמנה" ואחר כך התנצל. לפני ארבע שנים הייתה זו מתמודדת לאודישן של התוכנית "לרדת בגדול" שתבעה את ההפקה אחרי שקטעים לא מחמיאים שלה שודרו בתוכנית (אם כי במקרה זה, נאמר כי היא "הסתכנה מרצון" כשבחרה להופיע באודישן שעוסק בהשמנה).

באותו בית משפט, אצל אותה שופטת, נקבע גם כי התובעת ק', שערוץ 10 צילם אותה לכתבה על "מגיפת ההשמנה", אינה זכאית לקבל פיצוי, שכן העובדה שהיא שמנה ניכרת לצופים בה וממילא צולמה כשהיא הולכת ברחוב, היכן שכל אדם יכול היה לראותה. משרדנו הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שבו הכריע כב' השופט ד"ר קובי ורדי כי אכן מדובר בהשפלה ופגיעה, שכן הגם שהדברים הם "אמת", ודאי אין בהם "עניין ציבורי". הנה פסק הדין שניתן שם:

https://www.ron-law.co.il/?page_id=574

ומי שבכל זאת מתעניין בהיבט המשפטי, לא יוכל להתעלם מהדימיון לפרשת "אמסלם ההומו", שבה רמז עיתון "העיר" כי השחקן שמעון אמסלם הינו הומוסקסואל, דבר שהיה במקרה הזה גם לא נכון. כאשר יוחסו לשחקן כדורגל תכונות מיניות הומוסקסואליות, אשר אינן אמורות להיות מבזות בערכים של חברה ליברלית מתקדמת, נאמר כי "הנפת דגל הקידמה והליברליות וגינוי הגישה השמרנית וחסרת הסובלנות, כדי להצדיק כינוי זה, אינו יכול להתקיים על גבו של הנפגע ולא על פסים אלה צריך לקיים את הדיון בזכותו של המשיב לקבל פיצויים על הפגיעה בשמו" (ע"א 1145/95 יוסף קליין ואח' נ' שמעון אמסלם). כלומר – מי שקובע אם "שמן" או לא זו אמירת לשון הרע הוא השופט, אך בית המשפט לא יחליט ש"שמן" זו לא לשון הרע רק משום שאנשים אמורים לא להיעלב מהמילה או לא לתת לה משמעויות מעליבות.

אמסלם לא לבד

בס' 3(ז) לפסק הדין של אמסלם נקבע: "אשר לשאלה הערכית האם כינויו של אדם כהומוסקסואל הינו עלבון המצדיק פסיקת פיצויים לטובתו, קבעה השופטת קמא כי מקובל עליה שבחברה סובלנית אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אלא שחברתנו טרם הגיעה למידת סובלנות ופתיחות שכזו והכינוי "הומו" מהוה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור… על המערערים להבין היטב כי מאבק כלשהו לסובלנות, לפתיחות, לשינוי ערכים, אינו יכול להתנהל על גבו של המשיב".

ומי שחושב שהעובדה שהאישה הלכה ברחוב ולכן ממילא ה"אמת" שלה הייתה גלויה, ולפיכך אין כל פסול בכך שצולמה, נזכיר כי גם הצגת גופה של תובעות שהשתזפו בעירום וצולמו על ידי צלמי פפארצי והתמונות הופיעו בעיתון – זיכתה את התובעות בפיצויים, למרות שמה שפורסם היה "אמת". ונזכיר גם את פרשת תא (אשדוד) 2001/95 אן אריאלי נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ, שבה מה שפורסם, הגם שהיה "אמת", ומשהתובעת הוצגה כשהיא חשופת פלג גוף עליון, ללא שינוי כלשהו אלא כמות שהוא, היווה לשון הרע, על פי פסיקת בית המשפט שם.

כב' השופטת עדנה ארבל נדרשה לעניין דומה לזה גם בע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (טרם פורסם), באומרה: "האמת לבדה לא די בה אם כן כדי להצדיק הפגיעה בשם הטוב וזו תזכה להגנה רק אם תצמח לציבור תועלת ממנה… יסוד זה יתקיים אם ניתן לומר כי הבאת המידע בפני הציבור תתרום ליכולתו של הציבור לגבש דעתו בעניינים ציבוריים או להביא לשיפור באורחות חייו (שנהר, עמ' 225)".

וזה מזכיר לי גם את הפרשה שבה מדור רכילות נתבע על כך שעסק בניתוחים קוסמטיים של אשת חברה ונאלץ לפצות אותה. באותה פרשת מרשק נ' זמן תקשורת ואח', שלום חיפה, א 19574/02, אמרו כך: "התובעת אינה אשת ציבור… אינה נושאת במשרה ציבורית ואיננה נושאת במשרה שלציבור עניין בו או בתפקידים הדורשים את ביקורתה של העיתונות, ביקורת שתכליתה לשמור על מוסדות הדמוקרטיה ואושיותיה ולבקר את מוסדות השלטון… אותה תועלת ציבורית מובהקת בפירסומו של מידע אודות פעילותו הציבורית של מי שנושא בעמדה שיש בה כדי להשפיע על הציבור הרחב ומתוך ראייה שהציבור זכאי למידע מלא שיאפשר לו לגבש דעה על האנשים המשפיעים על חייו, אינה קיימת בעניינו בכלל… עדיפה ההגנה על שמה הטוב של התובעת אשר אינה כאמור אשת ציבור ואף תוכן הפרסום המתרכז בעניינים האינטימיים של התובעת אינו מצדיק את העדפת פרסומו". כלומר – אולי אשת חברה או סלב מקומי אבל לא "אשת ציבור" במובן של "נושאת תפקיד ציבורי".

אז אם לסכם את כל הקילוגרמים העודפים שעברו בבתי המשפט, ייאמר כי אישה שמנה יודעת שהיא כזו, גם בלי שמזכירים לה את זה בצורה בוטה ובלי שמעליבים אותה בפני אחרים.

אבל דיאטה אחת בכל זאת כדאי לעשות: גובה התביעה מופרך. מיליון שקלים זו הגזמה פרועה (התובעת צריכה לשלם 25,000 שקלים אגרה), בפרט בכך שהדבר נאמר בחדר סגור, ברגע אחד, בפני מספר רופאים ותו לא (השוו ללקוחת המשרד שעניינה שודר בשידור פריים טיים בערוץ 10, פעמיים בשידור התוכנית ועוד בפרומואים לכל אורך השבוע, בפני מאות אלפי צופים). בתיק שבו ייצגנו נפסקו לתובעת 85,000 שקלים בגין פרסום בעייתי פי כמה. בעצם – שני פרסומים.

יוצא שהגשת התביעה החדשה בסכום כל כך מוגזם, מעבר להכבדה על התובעת שצריכה להוציא מכיסה סכומי עתק על האגרה, משדרת לבית המשפט חמדנות שאינה יודעת שובע, עודפי שומן ותביעה שזקוקה בדחיפות לדיאטת כסאח.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן