צפוי גל תביעות דיבה הנוגעות לסטטוסים בפייסבוק מימי המלחמה

כך השופט עודד מאור ביום העיון בלשון הרע בלשכת עורכי הדין. מארגן הכנס, עו"ד רון לוינטל, מסכם את דברי השופטים

 ביום ב', 28 ביולי 2014, התקיים במלון הרודס בתל אביב כנס מיוחד של ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין, בראשה עומד עו"ד רון לוינטל. מעל 120 עורכי דין הגיעו, בצל אזעקות המלחמה, לכנס שהקיף את תחום לשון הרע מכל היבטיו: בבית המשפט למשפחה, בבית הדין לעבודה, בבתי המשפט האזרחיים, בתביעות "הפחדה", טיפים להגשת תביעות וגם פאנלים מיוחדים עם שופטי בתי המשפט שבאו והתארחו כדי לשמוע ולהשמיע.

בין השופטים שהופיעו בפאנל: השופט עודד מאור מבית משפט השלום בתל אביב, השופטת אושרי פרוסט-פרנקל מבית משפט השלום בתל אביב, השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשון לציון, השופט נחשון פישר מבית המשפט למשפחה בראשון לציון והשופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב. בין השורות, ולפעמים ממש בשורות עצמן, אפשר היה לשמוע מהם דברים מעניינים על ראיית עולמם ועל העתיד לבוא בפסיקותיהם בשנים הקרובות.

עם עו"ד מושקט, כבוד השופט מאור, כבוד השופטת פרוסט-פרנקל, עו"ד וינברג. מנחה הפאנל: עו"ד לוינטל

עם עו"ד מושקט, כבוד השופט מאור, כבוד השופטת פרוסט-פרנקל, עו"ד וינברג

צילום: שלומי מזרחי

כך רמז השופט עודד מאור כי אירועי הימים האחרונים, המלחמה בעזה והפוסטים בפייסבוק המועלים בעקבותיה, עלולים בהחלט להביא גל של תביעות דיבה בתום המלחמה ולטעמו, חלקן הגדול גם עשוי להתקבל. הדברים הנכתבים, הנדמים להיות הסתה או עלבונות פוליטיים, נדמים לא אחת להיות כדברי לשון הרע, ובית המשפט, כך לדעת השופט, עשוי בהחלט להיתקל בתביעות אלה בקרוב. השופט יותר מאשר רמז כי יש בדברים המתפרסמים ברשתות החברתיות בבחינת לשון הרע. השופט מאור עוסק בשנה האחרונה בניהול תביעות לשון הרע בבית משפט השלום בתל אביב.

כבוד השופטת אגמון-גונן, אשר נודעה בעבר בהתנגדותה לחשיפת IP של גולשי אינטרנט אלמוניים והצביעה לא פעם על חוסר התועלת שבכך לדעתה, גם לקחה חלק בפסיקות שנגעו לחשיפת גולשים (בטרם קבע בית המשפט העליון בפס"ד רמי מור כי לא ניתן עוד לחשוף פרטי גולש אנונימי). בהרצאות בלשכת עורכי הדין היא מזכירה לא פעם את הפסיקה שבה ניתן IP לחשיפת גולש, והתברר כי ה-IP מוביל לחדר ההמתנה בקופת החולים, לראוטר האלחוטי שם, ולא לגולש ספציפי. דוגמא זו הוכיחה לדעתה, בעבר, את חוסר התועלת שבחשיפת IP.

הפעם הביאה נקודת מבט מרעננת כשאמרה בכנס כי כיום, אין עוד כמעט טוקבקיסטים אלמוניים ובעיית היעדר ה-IP (והמצוקה שנקלעו אליה התובעים ועורכי הדין בעקבות פס"ד רמי מור), כמעט אינה קיימת, הכל בזכות הרשתות החברתיות. לטענתה, ברשתות החברתיות היום, באינטרנט, דוגמת פייסבוק או לינקד-אין, כותבים האנשים בשמם, מתגאים בדבריהם הכתובים, מצורפת תמונתם, הם אינם עוד אנונימיים (לרוב) ומשכך הבעיה של היעדר IP ושל כותב אנונימי, פחתה בהרבה. משכך, קל יותר לתבוע את מפיצי הדיבה.

10567450_10152506489969718_2013252070_nצילום: שלומי מזרחי

השופט רפי ארניה, המטפל בתביעות לשון הרע בבית משפט השלום בראשל"צ, בחר לדבר על אחריותם של בעלי אתרים אינטרנטיים, הטוענים לא פעם כי הם אינם אלא "פלטפורמה" ותו לא. כלומר – מסתתרים תחת "נוהל הודעה והסרה" שפירושו שהם אינם אחראים לכאורה לדבר המתפרסם באתר שלהם, אינם רואים בעצמם "כלי תקשורת" או "עיתונאים", כי אם בעלי אתר, שאין להם אחריות כלל למה שנכתב אצלם על ידי טוקבקיסטים או בעלי טורים ודעות. לדעתו, מדובר בהיתממות שאינה עוד במקומה. כאשר מבקשים לחשוף את "המקור" שהביא את החומר לכותב, טוען העיתונאי כי הוא אינו יכול לחשוף זאת, מחמת "חיסיון עיתונאי". או-אז, טוען ארניה, נחשפת האמת ולפיה מדובר בעיתונאים לכל דבר, גם אם צורת ה"עיתון" שלהם היא אינטרנטית. לשיטתו, לפיכך, אין להם את האפשרות ליהנות משני העולמות: מחד לטעון כי הם לא ממש "כלי תקשורת" ולא "עיתון" ומנגד לצפות להגנה על "מקור עיתונאי" או להוציא תעודת עיתונאי. דברים מרעננים אלה הינם חדשניים שכן עד כה הצליחו בעלי כלי התקשורת האינטרנטיים, דוגמת YNET, "מחלקה ראשונה", NRG ואחרים, לטעון כי הם לא "עיתון" על כל המשמעויות המשפטיות של הדבר (לדוגמא, לא ניתן לתבוע אותם בלשון הרע על טוקבקים שכותבים אחרים באתר שלהם כמו שאפשר לתבוע עיתון מודפס על "מכתבים למערכת" שהופיעו בו).

שאלה נוספת שנשאלה, נענתה על ידי כבוד השופטת פרוסט-פרנקל, בכל הנוגע לשאלת "ההוצאה מהקשר" של תמונה המופיעה בכתבה משמיצה. כך, בכתבה על "רוצחים סדרתיים" עשויה להופיע תמונתו של אדם שאין לו קשר לדברים, וייכתב "תמונת אילוסטרציה בלבד", כשהשאלה היא האם עצם שירבובו לעמוד ולנושא, לא מהווה לכשעצמה לשון הרע. השופטת נוטה לראות בדברים אלה בבחינת לשון הרע, כמובן תלוי במקרה עצמו ובהקשר.

1צילום: שלומי מזרחי

השופט נחשון פישר, מבית המשפט למשפחה בראשל"צ, הביא איתו קו תקיף ומעניין בכל הנוגע לתלונות שווא ולצווי הגנה בתיקי משפחה שניתנו שלא לצורך ותוך מעשי מרמה של המתלוננת או המתלונן בהם. הוא ציין כי פסק הוצאות של 40,000 שקל במקרה שבו התברר לו שהצווים נוצלו לרעה כדי לגרום נזק לשמו הטוב של האב במקרה אחד, ובמקרה אחד נפסקו 25,000 שקלים של הוצאות. מגיפת תלונות השווא, אשר זוכות לא פעם להגנת תום הלב של חוק איסור לשון הרע, מתחילה אולי לקבל מענה דווקא בזכות תקיפות של בית משפט למשפחה, ואולי משם תצא הבשורה.

צילום סער סיקלאי

צילום סער סיקלאי

היו הרצאות רבות, טיפים ואנקדוטות שכמובן שלא ניתן לקבץ את כולן לכאן, אך הבאנו כמה תמונות כדי להראות מעט מהאווירה  הטובה וגם הצצה לאלבום התמונות הרשמי בעמוד הפייסבוק של לשכת עורכי הדין. להצצה לאלבום לחץ כאן

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן