על פייסבוק ולשון הרע

תקופה ארוכה היו שסברו כי בפייסבוק, ובאינטרנט בכלל, אפשר לכתוב ככל העולה על רוחנו כאילו אף אחד לא קורא.  יקום מקביל כזה, שאין בו חוק האוסר על פרסום לשון הרע.

גם שופטים רבים שנתקלו בתביעות ראשונות שעסקו בפרסומים בפייסבוק לא ידעו בתחילה איך להתייחס לרך הנולד – היו שסברו כי המדובר בפרסום חולף,  עולה ומיד יורד ומתחלף בבא בתור, ולכן הוא פחות חמור מפרסום בספר, שלכאורה נשאר לעד. היו אחרים, שידעו להעריך את הסיכון הוויראלי, של הכפלת הפרסום בחזקות, והפצתו לכל עבר, באופן שיכול לפגוע בכל אחד באופן חסר תקדים, שלא היה קיים קודם לכן.

החוק עצמו לא מקל עם השופטים הבאים לדון בתיקים אלה. זה חוק שחתום עליו לוי אשכול, משנת 1965 וסביר כי הוריו של מארק צוקרברג טרם הכירו ביום שנחקק.

לאחרונה נקבעו לראשונה כמה כללים שמשנים את פני המשחק :בעוד היה ברור שהמפרסם לשון הרע חשוף לתביעה בעצמו, הוכרע כי גם כתיבת לשון הרע בתגובות, תהווה בסיס לתביעה ופיצוי. זאת ועוד – גם תגובה לתגובה יכולה להכיל לשון הרע.

הטענות על שוליות הפרסום, מאחר ולא מדובר בפוסט המרכזי אלא בתת-התייחסות אליו, לא הועילו לטוענים. זאת ועוד: גם גורל המפיצים והמשרשרים הוכרע. בית המשפט המחוזי מצא שאמנם לחיצה על כפתור like (חיבוב) לפרסום שגוי או משמיץ לא תהווה לשון הרע, אך שיתוף (share) של פרסום כזה, עשוי בהחלט להוות עילה לתביעה ופיצוי בגינה, כאשר המשרשר לא בדק את איכות הפרסום ואמיתותו, ונתן ידו, אמנם בלחיצת כפתור, להפצתו הלאה.

יחד עם זאת, לבית המשפט אין עדיין תשובות לכמה סוגיות חשובות כמו סיוע לזהות את אישיותו האמיתית של יוזר פיקטיבי, שלעת עתה מוגן מפני חשיפתו לצורך תביעתו. בית המשפט גם טרם נתן עמדתו לגבי סוגיות אחרות, כמו טרולים שמתחזים בקבוצות ומוציאים מידע החוצה, או מה עמדתו לגבי סילוק מקבוצה והאם חלה חובה על מנהל קבוצה להשאיר אדם מסוים בקבוצתו. כן נקבע כי מנהל פורום או אשכול, עשוי להיות אחראי לפרסום של אנשים אחרים, אם פנו אליו כדי להסיר את הדברים והוא בחר להשאירם. לפחות פסיקה אחת מוצאת כי מנהל פורום בפייסבוק, או בעלים של דף פופולארי, הוא בבחינת עורך עיתון או בעל אמצעי תקשורת, שיש לו אחריות על התכנים שנכתבים אצלו.

יוצא מכל אלה שהגולש המצוי או בעל הדף הפופולארי נדרש אולי לעורך דין צמוד. לפעמים לחיצה קטנה, שרשור או תגובה, עשויים לסבך את המשתמש בתביעת לשון הרע, כאחראי ראשי או  משני. יוצא עוד שבתי המשפט צריכים לגלות תושייה רבה בבואם להתייחס לאמצעי המדיה החדשים, שכן המחוקק שותק, הטכנולוגיה דוהרת הלאה והמציאות מצריכה את בתי המשפט ואת עורכי הדין לייצר תביעות יש מאין, במצבים חדשים. אנשי אקדמיה מחפשים לבטא במאמריהם את האיזון הנכון בין חופש הביטוי לנזקי השיסוי.

והיום כבר ברור – שהמדיה החברתית משנה את פני המשפט, לא בתוכנית סדורה, אלא מפסיקה לפסיקה הפייסבוק הפך במה להשמצות, קללות, ביקורות קשות ופרסומים של שיימינג ופייק ניוז.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן