נתניהו זעק חמס: עזבו את כלתי בשלום

הארץ געשה ורעשה בגלל חתונתם של שני אנשים, יהודיה וערבי, באולם שמחות בראשון לציון. בפייסבוק התרוצץ סרטון עצוב של אבי הנערה, המפציר בה לא להתחתן "עם ערבי". עו"ד בן גביר וחבריו מהימין הגיעו למקום, בתוך גבולות ששירטט להם בית המשפט, לאחר שבית המשפט ישב על המדוכה כהלכה, כדי למחות ולזעוק על ההתבוללות. אנשי "ישראל חופשית", שהם הזרוע הביצועית של מר"צ, העלו קמפיין בכיכובו של יאיר נתניהו עם חברתו הנורווגית, סנדרה לייקנגר, זו שהאבא בנימין נתניהו התגאה בה בשיחתו עם ראש ממשלת נורווגיה.

ישראל נורווגיה

 בפייסבוק קיבל האב היהודי הבוכה את התחרות על תשומת הלב מצד יאיר נתניהו, שהפוסט שבו איים בתביעה על "ישראל חופשית" בגין השימוש בתמונתו (לצד זוגתו), רץ כאש בשדה קוצים על הכרמל. "אני דורש ממכם להוריד את התמונה שלי שאתם משתמשים ללא אישורי. זאת תמונה פרטית מהפייסבוק ולכן אתם חשופים לתביעה. אני מצפה שהיא תרד עוד היום, במיוחד שאני מתנגד ולא מסכים עם תוכן הקמפיין". כעבור שעה וקצת, הועלה ההמשך הבא: "אם זה לא יורד בשעה הקרובה אני מתחיל לפעול בהליכים משפטיים". האם באמת יכול נתניהו להורות להסיר את התמונה (שהוסרה לבסוף) ועל איזה בסיס הוא מבקש לתבוע משפטית?

הפוסט שכתב נתניהו

הפוסט שכתב נתניהו

נתניהו הצעיר מחה על השימוש בגלל "פגיעה בפרטיות", אך יש לזכור כי תמונתו עם בת זוגו הועלתה על ידו לפייסבוק, הרשת החברתית, ובכך, "הותרה" לשימוש בדפים אחרים גם ללא אישורו המפורש. ההסכם שעליו "חותם" כל מצטרף לרשת, לוקח בחשבון את פונקציית ה-share  המתירה הפצת התמונה הלאה. אפשר להתווכח על השאלה האם ההסכם תקף אם לאו, חוזה אחיד או לא, ואם כן – אימתי אושר בארץ כדרכו של חוזה אחיד והאם יש בו סעיפים מקפחים, אבל לצורך ניהול ה"וויכוח" המשפטי הזה, צריך להחליט קודם כל אם פייסבוק נשפטת בישראל, ואם כן, האם תחת חוקים ישראליים. בתקנון (עליו חתם כל מצטרף) הרי "הסכמנו" כי כל הליך משפטי מול פייסבוק יתנהל בית המשפט בקליפורניה, כך שיאיר צריך להשקיע בכרטיס טיסה זוגי, ולא לנורווגיה, כדי לקדם את התביעה.

Gagged_by_Privacy

לפחות בשני מקרים, ממש מהעת האחרונה, קבעו בתי משפט השלום כי העלאת תכנים לאתרים "שיתופיים",  או הפצתם בדרך של "שיתוף", משמעה – מתן היתר לאחרים לעשות בחומר שימוש חופשי. ראה לדוגמא, ת"א (שלום, פ"ת) 45536-07-11, אפלדורף נגד יצחק (29.1.13), שם נקבע כי העברת התכנים בפונקציית RSS גרמה לכך שהיוצר איבד את ה"בלעדיות" על יצירתו, ולמקרה דומה של העתקת מאמר מאתר "מאמרים", ראה ת"א (שלום, נצרת) 10740-11-12 ביטון ואח' נ' מרקוס, (13.5.14), שם נקבע כי השמת המאמר באתר שיתופי משמעותה – אובדן המונופול על היצירה והיתר למתחרים לעשות בה שימוש.

אם נתעלם מההסכם, וניגש לעניין הפרטיות, נצטרך לערוך בדיקה האם באמת נפגעת פרטיותו של נתניהו. נזכיר כי הוא עצמו, ואולי אביו, הפיצו בשעתו את המידע, שהפך לנחלת הכלל. כך גם התמונה של הזוג. אין מדובר בהפרת פרטיות במובן של גילוי סוד אישי ואינטימי. אין מדובר, אם כן, לא "בפרסום הנוגע לצנעת חייו", לא ב"בילוש או התחקות", לא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" ובוודאי לא "פרסום צילומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" (שהרי הוא לא "מושפל" מהיוודע הקשר עם בת זוגו). הנה כי כן, פסלנו בזו אחר זו כמעט את כל האפשרויות של הגדרת "פגיעה בפרטיות" בס' 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

אך ייתכן כי נתניהו כיוון לסעיף המבלבל 2(6) האוסר על "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח". סעיף מוזר זה, שלא בטוח שהאכסניה הנכונה לו היא חוק הגנת הפרטיות, כבר הביא לעולם לא מעט פסיקות מוזרות, שחלקן הגדול בוטל במסגרת ערעורים שונים. בעצם, התגנב לתוך חוק הגנת הפרטיות, סעיף האוסר על שימוש במוניטין של אדם, בעיקר אדם מפורסם, לצורך קמפיין פרסומי. לפי פרשנות אחת (שבינתיים בוטלה), הדבר אוסר על שימוש בשם אדם אחד במסגרת קמפיין גוגל אדוורדז לאדם אחר. לפי פרשנות אחרת, הדבר אוסר על איזכור של סלבריטי בפרסומת, ללא רצונו, ובפרט כשהוא מופיע בפרסומת מתחרה(ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ ואח' נ. אריאל מקדונלד, פס"ד מיום 30.3.04. השופטים אליעזר ריבלין, מרים נאור וסלים ג'ובראן(.

אבל כאן מדובר בקמפיין חברתי ולא קמפיין מסחרי. לא בטוח שיש כאן "ריווח". ועוד לא הגענו לסעיפי ההגנות של החוק. קחו לדוגמא את ההגנה מס' 18(3) לפיה "בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם הייתה הפגיעה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב". מתאימה ל"ישראל חופשית" ככפפה ליד. וכמובן ייתכן ו"הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה" וכל יתר ההגנות של חוק איסור לשון הרע, שאליהן מפנה חוק הגנת הפרטיות. הבעת דעה על איש ציבור לדוגמא או ביקורת על מעשה שעשה.

משפסלנו בזו אחר זו אופציות שונות, דומה כי התקיפה הטובה ביותר של נתניהו כדי לעצור את השימוש בתמונה, מגיעה לו דווקא ממקור אחר, בלתי צפוי. הממלכה של חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. כן, דווקא משם. התמונה, באופן עקרוני, מוגנת בזכות יוצרים, כמו כל תמונה. אבל הבעיות רבות: סביר כי לא נתניהו עצמו צילם את התמונה (לא נראית כמו סלפי) ואם אינו הצלם – הזכויות לא שלו (הגם שמדובר אולי בתמונת דיוקן, שבה הזכויות שייכות באופן חריג למצולמים עצמם). מעבר לזאת, כבר הזכרנו את הבעייתיות של העלאת תמונות לרשת חברתית והסכמה לכפתור ה-share.

 Facebook-Share-Button

אבל כאן אנו מוצאים מזור באמצעות הזכות המוסרית. הזכות לקבלת קרדיט על התמונה. זאת שייכת לצלם. ובהיעדר קרדיט, יכול סוף סוף נתניהו לאיים על המשתמשים במשהו "ממשי" (אם הצלם רק ישתף איתו פעולה). להיעדר קרדיט אין מרפא של ממש: טענת "מפר תמים" בעייתית למי שמעלה קמפיין פרסומי ובעניין זכות מוסרית בכלל, כל משחקי ה-share לא יכולים לבטל את הזכות לקרדיט, וכמובן, הצלם רשאי לטעון כי שירבוב תמונתו האמנותית בתוך מסע פרסום אליו לא כיוון, הרי היא "מבזה" את היצירה (כמו שטען הצלם דוד רובינגר, כשנחרד לראות את תמונת הצנחנים משחררי הכותל, בוכים למראה דיל באתר הקניות של וואלה, ת"א (תל-אביב-יפו) 43688/06 – רובינגר דוד נ' וואלה! תקשורת בע"מ ואח').

סוף דבר: "ישראל החופשית" עשתה סיבוב על נתניהו וזוגתו. גם איומיו של נתניהו להגיש תביעה, סייעו להחיות את הקמפיין. "ישראל החופשית" נכנעה לבסוף והסירה את התמונה הגם שספק רב אם היו ליאיר נתניהו כדורים באקדח. להבא, אם הוא רוצה שבת הזוג השוודית לא תוצג בתמונתה כמחווה לכלה היהודיה של החתן הערבי, עליו לאתר את הצלם, כי במקרה הזה, נדמה כי רק אותו הצלם יהיה באמת הבלם.

 

לצפיה בידיעה המקורית במאקו ובה צילום האיום של יאיר נתניהו לתבוע לחץ כאן

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן