מועדון "תשע בכיכר" לא הפלה בכניסה

בתקופה האחרונה "התלבשו" תובעים רבים על מועדון לילה מוצלח, מצליח והומה אדם, המיוצג על ידינו. "הדיזנגוף" בכיכר דיזנגוף בת"א (בבעלות חברת תשע בכיכר בע"מ) הוא מועדון פופולארי, ובתקופה מסוימת היה גם השחקן איתי תורג'מן מעורב באופן עקיף מאוד באחזקתו, באחוזים נמוכים מאוד של בעלות. מטבע הדברים, גם השם שלו מושך תובעים. הנה, ראו כאן – בתביעה שהוגשה נגד המועדון וסוקרה בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", בה הזכירו את תגובתנו לתביעה.

http://www.youtube.com/watch?v=jobEEUZAXhA

יש להבין כי חוק האפליה במועדונים הוא חוק מתעתע. הוא בא להגן על החלשים, שלא מכניסים אותם למועדון לילה בגלל גזענות סמויה או גלויה (וייצגנו לא מעט כאלה), אך מנגד, לא פעם משמש גם בידי תובעים מתוחכמים המנסים להוציא כספים מבעלי מועדון בתואנות שווא או לחילופין בידי "נעלבים סדרתיים" הרואים צל הרים כהרים, גם כאשר אין כל עילה של ממש ל"עלבון" שהם חשים.

בחודש האחרון הסתיים הליך שפתח בו עורך הדין מוטי דזנה, שמשרדו סמוך למועדון "הדיזנגוף" היושב בכיכר דיזנגוף התל אביבית, ואשר הגיש תביעה נגד המועדון בתואנה לאפליה. בתביעתו לא ידע להסביר את העילה לאפליה, דבר הנדרש בסוג זה של תביעות. הפסיקה קבעה כי לפי לשון החוק, חלה חובה לציין מדוע הופלה פלוני. האם בגלל מינו? צבעו? גזעו? עדתו? השתייכותו הפוליטית? אגב, הפסיקה עוד לא החליטה (יש החלטות מנוגדות בבתי המשפט המחוזיים) האם רשימת האפשרויות סגורה או פתוחה, כלומר האם יכולות להיות עילות נוספות (כמו אפליה על רקע משקל או אפליה על רקע גיל) או שהרשימה של גזע, דת ומין היא היחידה שבאה בחשבון.

אך בתביעה של דזנה, ממילא לא הוצגה עילה אחת ברורה. זאת ועוד: במקרה זה התובע לא הביא ולו ראיה אחת לתמוך בטענתו, כולל לא חבר שלטענתו היה איתו. הוא טען שהגיע למקום 3 פעמים שונות, באחת מהן גם נכנס, ותבע בכל זאת גם את הפעם בה נכנס וגם פעמים קודמות, כאשר פסיקה נוספת קובעת שכאשר אדם נכנס למקום בילוי, הוא יתקשה לטעון שהמקום מפלה אותו גם אם אינו נכנס אליו ביום אחר מסיבות של צפיפות או סיבות אחרות. עובדה היא שכן נכנס ביום אחר, משמע – המועדון לא מפלה אותו.

ככלל, ה"מאבק" המשפטי בין בעלי מועדונים לבין בליינים המרגישים "מופלים" עובר מהפכים ופיתוחים. כמו שכל וירוס מוליד אנטי-וירוס, כך גם הטענות לגבי האותנטיות של שיטת הרישום נולדות בעקבות טענות שהתובע לא היה רשום ברשימה, וישנה גם שיטת הזימונים לאירוע באמצעות סמס, קיום אירועים פרטיים וימי הולדת, כאשר כל אלה גורמים לאנשים להרגיש "מופלים", לפעמים שלא בצדק.

כך או אחרת, במקרה של דזנה, קבעה כבוד השופטת פרוסט-פרנקל בבית משפט השלום בתל אביב כי הוא כלל לא הוכיח את טענותיו. בתחילה אמר ש"לא מכניסים שחורים" (ציטוט מדבריו) ובהמשך אמר "שלא טענתי מעולם שאין מזרחיים או שחורים במקום" וכך סתר את עצמו. גם צילום אנשי הצוות והבעלים, שחלקם ממוצא מזרחי, וכן צילום של המבלים במקום, הוכיח כי אין במועדון אפליה על רקע גזעי. בשלב זה, תוך כדי המשפט, ניסה התובע לטעון כי הוא בכלל הופלה על רקע היותו גבר, משום שעבר בדיקה בטחונית בכניסה הכוללת פשפוש בבגדיו, בעוד הבחורות שעברו בתור לפניו לא עברו בדיקה בטחונית דומה. אילתור מאוחר של הרגע. יוצא שעד הרגע האחרון, לא החליט התובע מדוע בעצם תבע את המועדון. הוא לא הביא הוכחות, גם לא לטענת תקיפה שטען, למעט סרטון וידאו שצילם בעצמו בערב של אחד האירועים.

תובעים כמו התובע כאן, המצטיידים בסרט שהוקלט בטלפון הסלולארי, צריכים לקחת בחשבון גם כי סרט כזה יכול לשמש נגדם. סרטון שבו לא נראים כל האירועים המתוארים כי הוא צולם לאחר מכן, סרטון ערוך וקצר שמפאת קוצרו ברור שהוחסרו ממנו פרטים או סרטון שבו התובע עצמו נשמע מדבר בצורה תוקפנית – אלה לא מסייעים לו להוכיח את תביעתו. זאת מעבר לבעיות ראייתיות משפטיות של משקל הראיה וקבילותה, כאשר לא פעם מדובר בסרטון חתוך, ערוך ושבו המצולם הוא גם הצלם, ואיכותו בהתאם.

סוף דבר: התובע חויב בהוצאות בגובה 15,000 שקלים ותביעתו נדחתה. התובע האחר, בתביעה האחרת, הזכיר את תביעתו בתור "הוכחה" לכך שהמועדון נתבע גם על ידי אחרים. כעת עליו לעדכן את ה"הוכחה" בכך שהתביעה נדחתה, וייתכן מאוד שבתביעה שלו יתברר כי הבעיות דומות והתוצאות גם כן.

הנה העתק פסק הדין, למתעניינים ולמיטיבי לכת: ת"א 10488-02-12 דזנה נ' תשע בכיכר בע"מ (לחצו כאן)

פסק דין דזנה נ' תשע בכיכר בע"מ

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן