מהפך בבית המשפט לענייני משפחה: משמורת משותפת? פחות מזונות

אחרי שנים רבות בהן נקבעה לילדים "משמורת" (כמעט במאה אחוז מהמקרים אצל האם), נולד לפני עשור וקצת מושג חדש בשם "משמורת משותפת" (ולאחרונה יש גם "משמורת מחולקת", אותו עיקרון רק שהקשר בין ההורים לא טוב). במקום שהילדים יהיו רק אצל האם והאב ייקח אותם יום או יומיים בשבוע, יהא הטיפול בהם מחולק באופן שיוויוני – חצי שבוע כאן וחצי שבוע שם. כמובן נדרש – מעבר לכך שהקטין עצמו ירצה במשמורת משותפת – גם תיאום בין ההורים, חייבת להיות קירבה גיאוגרפית פיזית (אחרת הילדים לא יכולים להימצא בשני הבתים ולנהל אורח חיים נורמלי עם הליכה לבית ספר אחד כל השבוע), לשניהם צריכה להיות מסוגלות הורית טובה דומה או שווה, רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים ותקשורת טובה גם בינם לבין עצמם וגם בינם לבין הילדים וכן רצון למעורבות בחיי הילדים. אחרת זה לא עובד.

כשראו ששני ההורים רוצים לנהל "משמורת משותפת" לטובת הילדים, אבל הם עצמם לא מדברים זה עם זה ולא מסתדרים, נולד המושג "משמורת מחולקת" (תמ"ש 16291-09-10 מפי כבוד השופטת שפרה גליק), אך מדובר בסמנטיקה בעיקר, וברמה המעשית – מדובר בסוג של משמורת משותפת. מילת המפתח היא תמיד "טובת הילדים". מחקרים רבים מראים שמשמורת משותפת, כל עוד הדבר אפשרי מבחינת תשומות הזמן של שני ההורים ואילוצי העבודה, היא הדבר הטוב ביותר בשבילם. כבוד השופט זגורי (שלום טבריה) ניתח ופירט והסביר את הדברים בתמ"ש 12148-04-10, ושם אפילו קבע שמשמורת משותפת עדיפה לילד אפילו אם היא מגבילה את אחד ההורים ממעבר דירה היוצר מרחק גדול מביתו המקורי, כלומר – יכול להיות שבית המשפט לא יאשר מעבר דירה של אחד ההורים מעיר אחת לאחרת כדי שלא תיפגע המשמורת המשותפת. עד כדי כך.

ולמרות שמדובר בשינוי מרענן שמאפשר לגברים לקחת חלק נרחב יותר בגידול ילדיהם, הרי במרוצת השנים האחרונות, התרעמו הגברים שבחבורה על כך שכשהם מסכימים או מבקשים מבית המשפט "משמורת משותפת" (כלומר שהאב והאם יישאו בנטל גידול הילדים, לאחר הגירושין, בנטל שווה), וכנובע מכך ישנים אצלם הילדים אותו מספר ימים כמו אצל האם, עדיין במקביל ממשיך תשלום המזונות לאם כסידרו, משל הייתה מגדלת את הילדים כל הימים של השבוע. כלומר – אין לעובדה שנטל גידול הילדים קטן בחצי, ולפיכך הוצאות האישה בגין גידול הילדים ירצו בחצי, כדי לשנות בכל הנוגע לתשלום המזונות.

על מה בעצם משלמים מזונות? זו אחריות הגבר, על פי ההלכה העברית, לקחת אחריות על גידול הילדים בכך שהוא מממן או מכסה עבור האישה (המחזיקה במשמורת את הילדים בדרך כלל) את הוצאותיה בבית בגלל גידול הילדים. מאחר והם נותרו בביתה, הגבר, בתשלום המזונות, מממן את האוכל שהם אוכלים (כשהם גרים אצלה), את הוצאות החשמל (שהם מוציאים), את הביגוד שהאם קונה להם, את עלות הטיפול הרפואי הבסיסי, עלות הבילויים, בקיצור – עלות החיים.

הילדים הרי נשארים אצל האם (עד גיל 6, כל עוד לא ישונה החוק, כמעט באופן אוטומטי, ולרוב גם לאחר מכן), ועד גיל 15, ההלכה העברית בכלל לא מתחשבת בשאלה האם האם מרוויחה אפילו יותר מהאב, האם ראוי לחייב אותה לקחת חלק במימון המזונות בעצמה. פשוט החלוקה היא לפי מגדר מיני: האב משלם (גם אם הוא עני), האם מקבלת (גם היא עשירה), ועד כה – במקרים של משמורת משותפת, הרי אפילו שהילדים בעצם נמצאים חצי מהזמן אצל האב (ולא רק יום אחד בשבוע כמו במשמורת רגילה), לא מפחיתים את המזונות כלל.

כלומר – נוצר מצב לא שיוויוני לדעת גברים רבים, שבו הם לוקחים חלק משמעותי יותר בגידול הילדים, מממנים עבורם את האוכל והביגוד וכל ההוצאות במהלך מחצית השבוע, וכל זאת מתוך רצונם להיות מעורבים עוד יותר בגידולם. אלא שהדבר לא בא לידי ביטוי בתשלום המזונות שתמיד הגבר משלם לאישה. נקבעו מזונות בגובה מסוים, לפי הנוסחאות המקובלות לחישוב המגיע לאישה לפי מספר הילדים ולפי משכורת האב ורמת החיים עד הפירוד, ולעובדה שבעצם הרציונל מאחורי התשלום – כיסוי הוצאותיה – לא מוצדק באותו היקף, בגלל מעורבות הגבר, אין כל השפעה.

היו ויכוחים רבים סביב עניין זה. הגברים הרגישו שחוקי ההלכה של פעם כובלים אותם ויוצרים מנגנון לא צודק של חוסר תגמול על רצונם להיות מעורבים עוד יותר בחיי ילדיהם. הם משלמים על גידול הילדים וכן משלמים מזונות לחינם במין "כפל חיוב". הנשים סברו שהגברים המציאו נוסחת קסם, "משמורת משותפת", כדי להפסיק לשלם מזונות או כדי לחתוך אותם בחצי. הוקמה ועדת שיפמן שישבה על המדוכה וביקשה להציע שינויים ברוח זו, אך המלצותיה – בהם המלצה מפורשת לבטל תשלום מזונות לאישה במקרה של משמורת משותפת – עוד לא אושרו והפכו לחוק.

בית המשפט, הכבול לדין העברי באופן עקרוני ולחוקים האזרחיים שמביאים אותו לידי ביטוי, ניסה לפתח את הנושא, גם בלי לחכות לוועדת שיפמן. השופטת מקייס (פתח תקווה) נתנה החלטה ראשונה בעניין, אם כי לא מפורטת. השופטת וילנר (חיפה) פסקה במקרה אחד שיש לתת לגבר "הנחה" בגובה 25% על כך שהוא נושא בנטל תשלומי משמורת משותפת. אך השבוע נפל דבר בישראל כשהשופט שקד (רמת גן), בתיק המסומן  תמ"ש 49165-10-10, תיק שעבר גלגולים רבים וערעורים, ביטל לגמרי את תשלום המזונות של אב, בעקבות היותו משמורן משותף עם האם.

וכך קבע: "אין כל סיבה, לפי הדין העברי, שצרכי הקטינים ישולמו דרך האם תוך מתן שליטה לאם על כספי הקטינים.. הגם שעל פי הדין העברי, חייב אב לשאת לבדו בצרכיו ההכרחיים של קטין עד גיל 15, אין הדין העברי מטיל חובה על האב לשלם לידי האם עבור צרכים אלה כברירת מחדל, תוך התעלמות מנשיאתו הישירה בצורכי הילדים. חובתו של האב לזון את ילדיו, כשמה כן היא. חובה זו מתקיימת בין האב לבין ילדיו, כך שמחד, על האב קמה החובה לזון את הילדים ומנגד, לילדים קמה הזכות להיות ניזונים ממנו…

"החובה לשאת בצרכיהם ההכרחיים של קטינים חלה במלואה על האב, על פי דינו האישי של האב, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון, וזאת מבלי להביא בחשבון את שאלת המשמורת וחלוקת השהייה. עם זאת, יש להביא בחשבון כי האב נושא בחלק מצרכיהם של הילדים – עת הילדים שוהים אצלו – באופן ישיר… טול מקרה בו ילדים שוהים במשמורת האב. במקרה זה, ברור כי האב הוא הנושא במזונותיהם באופן ישיר ולכן לא תישמע טענה כי חלה עליו חובה לשלם לידי אדם אחר כספים לצורך מימון המזונות, בהם הוא נושא ממילא. החיוב לשלם דמי מזונות לידי אדם אחר, קם רק כאשר אותו אדם מוציא כספים או משאבים לשם כיסוי מזונות הילדים, או חלקם…".

דומה כי לבשורה הזו חיכו גברים רבים. השופט קבע כי מאחר והאב נושא בעלות גידולם, הוא אינו צריך לשלם לאם מזונות. מדובר ב"כפל חיוב". הוא גם קבע כי החיוב למזונות הוא בין האב לילדים ולא בין האב לאם. האם היא רק השליח מטעם הקטינים שמקבלת את התשלום לידיה כי היא מממנת את גידולם. אך כשהיא לא מגדלת אותם אלא הגבר מגדלם, הרי "לא יכול להיות חולק כי לחלוקת זמני השהות של הילד בין הוריו ישנה השפעה על אופן הנשיאה בין הוריו. הואיל והדין האישי מטיל, כאמור, על האב חובה אבסולוטית לשאת בצרכיו ההכרחיים של ילדיו, יש להביא בחשבון את אותם צרכים בהם נושא האב ממילא עת הילדים שוהים עמו. לא הרי הוצאותיו הישירות של אב במזונות ילדיו, אשר אותם אין הוא רואה כלל או לעתים נדירות בלבד, כהרי הוצאותיו הישירות של אב במזונות ילדיו אשר מחצית מזמנם שוהים הם בביתו וניזונים ממנו".

מהפך אמיתי בכל הנוגע למשמורת משותפת ולפסיקת מזונות בעקבותיה. אמנם רק שופט אחד ורק בבית משפט שלום (משפחה) אך כעת יש לראות האם פסיקה מהפכנית זו תאומץ גם על ידי שופטים אחרים ותהפוך דה-פקטו להלכה חדשה.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן