במהלך השנים האחרונות נשאלנו, לא מעט, שאלות ספציפיות וכלליות, בפורומים משפטיים, בשיחות טלפון למשרד ובפגישות אחד-על-אחד.
אנו מציגים בפניכם חלק מהשאלות והתשובות הנפוצות ביותר בתחום לשון הרע:
לשון הרע/דיבה
האם אפשר להגיש תביעה ייצוגית של לשון הרע?
האם אפשר לתבוע כנציג אחד של נתבעים רבים (אמרו 'כל היהודים – רעים' ואני יהודי אז נפגעתי)?
המקרה המפורסם האחרון, שעמד למבחן בעניין זה, הוא עניינם של קבוצת חיילי מילואים, שנפגעו מהצורה שהוצגו בסרטו של הבמאי מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין", שהיה ברובו הגדול בדיוני, ואף הוצג כסרט תיעודי. הסרט עשה עוול באופן כללי לחיילי צה"ל, אך לא נקב בשם של חייל ספציפי ולכן תביעתם של קבוצת חיילים, אשר שירתו בג'נין, נדחתה.
האם חברה יכולה לתבוע תביעת דיבה כי 'שמה נפגע'? והיא בכלל 'חברה' ולא בן אדם?
גופים שאינם תאגידים משפטיים, כמו ועדים, קבוצות, חבורות או ועדות ותתי-ועדות, אינם יכולים לתבוע תביעת לשון הרע.
האם עבריין מורשע או אדם שהתפרסם לרעה יכול לתבוע על פגיעה בשמו 'הטוב'?
אין כל ספק שעבריין מורשע או אדם שהתפרסם לרעה אינו יכול באמת לטעון לפגיעה בשמו הטוב והדבר מעוגן בפסיקה עניפה.
האם אפשר להוציא צו מניעה נגד שידור תוכנית או פרסום כתבה שיש בה לשון הרע?
מאחר והבקשות מוגשות תמיד ברגע האחרון, מטבען, שכן התובע מגלה רק ברגע האחרון כי הוא מושא לתחקיר עיתונאי, בית המשפט לא ירצה "לצנזר" או למנוע שידור או פרסום. הבקשות המוגשות, כדי למנוע שידורים, נדחות כמעט תמיד ונפסקות בגינן הוצאות. במקרה בודד ונדיר עוכב שידור למשך שבוע ובכל זאת שודר לבסוף. ביתר המקרים בשנים האחרונות – הבקשות נדחו.
בכל אופן, המבקש להגיש בקשה לצו מניעה, חייב להגישה ללא שיהוי ברגע שנודע לו על הפרסום המתוכנן. לפעמים עיכוב של כמה ימים או שעות חורץ את גורל הבקשה בכלל בלי לדון בה לגופה.
האם אפשר לתבוע לשון הרע אם הושמצת ברמז ולא בשמך המלא (כולם הבינו במי מדובר)?
האם לשון הרע הוא עניין יחסי – ובכל קהילה יכול להיות לשון הרע משלה, שבעיני אחרים הוא בכלל לא לשון הרע?
למרות שבית המשפט אמור לבדוק את "מבחן האדם הסביר" ולחשוב מה היה חושב האיש הממוצע על הפרסום, בלי להתייחס לשאלה עד כמה התכוון המפרסם לפגוע ועד כמה באמת נפגע התובע, הרי שלא פעם ייכנס בית המשפט בנעליו של התובע ויחשוב כמו "האדם הסביר", שהינו בן קהילתו הקרובה של התובע.
מה ההבדל בין קובלנה פלילית של לשון הרע לתביעה אזרחית של לשון הרע?
בנוגע ללשון הרע עצמו –פרסום בתיק אזרחי – די בכך שהגיע לידיעת אדם אחד זולת התובע, הרי שהליך פלילי דורש שני נמענים לפחות. זאת ועוד – פרסום לשון הרע יכול להניב פיצוי בתיק אזרחי, גם אם הפרסום נעשה באקראי, ברגע של רוגז, באופן חד-פעמי או ללא כוונה. לעומת זאת, בהליך הפלילי נדרשת הוכחה לזדון וכוונה לפגוע. על בית המשפט להשתכנע שהמשמיץ התכוון באופן מכוון לפגוע בתובע.
עוד הבדל הוא בתוצאת ההליך: בתביעה אזרחית התוצאה היא פיצוי כספי ובקובלנה פלילית התוצאה יכולה להיות הרשעה, עונש פלילי וקנס לטובת המדינה או לטובת התובע.
האם אפשר לתבוע לשון הרע על תנועה מגונה?
האם אפשר לתבוע בשמו של אדם שמת?
האם אפשר להמשיך תביעה של אדם שמת, אם נפטר תוך כדי ניהול התביעה?
איפה ניתן להגיש תביעה בגין פרסום משמיץ אינטרנטי?
ככלל, בתי המשפט לא מרבים "להעביר תביעה" ממקום למקום, במידה ומוגשת בקשה להעברת התביעה. אבל, במקרים מסוימים, בהם ברור כי יהא לכל הצדדים נוח יותר לברר אותה בבית משפט אחר, קרוב יותר, ניתן להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך, כדי להעביר את התביעה מבית המשפט שהיה מוסמך לקבלה מלכתחילה, לבית משפט אחר.
האם אפשר לתבוע אתר אינטרנט שנתן במה למשמיץ אנונימי בטוקבק ולהכיר באתר בתור המפרסם האשם בפרסום?
במידה והם מסרבים להסיר את הפרסום הפוגעני, הרי הם עוולים כלפי התובע בעוולת הרשלנות, ולא רק בעוולת לשון הרע, שכן ידוע להם על הפרסום המשמיץ והם בוחרים להשאיר אותו, וכך הופכים אחראים לו או מסכימים לו.
בבית המשפט המחוזי כבר נאמר במספר מקרים, כי נוהל זה, שאומץ בבתי משפט השלום, אינו באמת מתקיים בישראל, שכן לא חוקק כאן מעולם. כמו כן, נוהל "הודעה והסרה", שאומץ בארץ, אינו מייצג באמת את חוק המילניום הדיגיטלי ועושה לבעלי האתרים בארץ הנחות רבות, כאשר בארה"ב האתרים מחויבים לקיים ניטור של הפרות, גם מיוזמתם, ולא רק להיות פאסיביים ולקבל התראות מאנשים שנפגעו, בלא לנקוף אצבע מיוזמתם..
האם ניתן לדרוש מבעלי אתר אינטרנט שבו הושמצתי או מבית המשפט לגלות לי את זהותו של המשמיץ האנונימי?
בשל היעדר חוק המסדיר את גילוי הגולש האנונימי, ולאור הפסיקה שנקבעה, נוצר למעשה ג'ונגל נטול חוקים, בכל הקשור בפרסומים משמיצים באינטרנט. הנחמה החידה היא בכך שהטוקבקים הפרועים האלה לא זוכים לקרדיט אמין בעיני רוב הקוראים אותם.
האם בית המשפט, במידה ואזכה בתביעה, יפסוק לטובתי את החזר ההוצאות שהוצאתי בהגשת התביעה?
בית המשפט אינו מתחשב, לרוב, בגובה ההוצאות המדויק שהוצאתם על ההליך המשפטי וקובע בסוף ההליך, לטובת הצד שזכה, סכום "פיקס" של "הוצאות", שהינו סכום סימלי, בדרך כלל, ואין לו כל קשר לסכום האמיתי ששולם על ידכם. במובן זה – אין מדובר בהחזר הוצאות כמובנו המילולי, ולא מגישים חשבוניות וקבלות. בית המשפט קובע, למעשה, מספר שרירותי של פסיקת הוצאות, שלרוב לא יעלה על 10% לכל היותר, מערך התיק.
האם ניתן לתבוע עובדת סוציאלית שהשמיצה אותי בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט, ליחידת הסיוע או לאנשי מקצוע אחרים?
האם אפשר לתבוע אדם שפירסם ברבים – באינטרנט או בעיתון – את פירוט ההליכים המשפטיים המתנהלים בהליך שבו אני מעורב?
אי אפשר לתבוע כלי תקשורת או אתר אינטרנט או אדם פרטי, שהפיץ או העתיק קטעים מתוך מידע, שהינו חלק מהתביעה. לכן מומלץ, למי שמבקש לפרסם את סיפורו ברבים, להמתין עד שהסיפור יופיע כחלק מכתב הטענות המוגש בתיק, ויצוטט מתוכו.
הושמצתי בכתב תביעה או כתב הגנה או בתצהיר של הצד השני. כשמדובר בשקרים ובדיבה, האם אפשר לתבוע פיצוי הולם?
ההגנה על הנאמר בכתבי טענות משתרעת גם על מכתבי ההתראה, שכותב העורך דין בשם הלקוח, וכן על מסמכים שמוגשים במסגרת ההליך.
מה שכן, במקרים חריגים, ניתן לדרוש מחיקת טענות מבישות מתוך כתבי הטענות ופסיקת הוצאות בגינן. כמו כן, אפשר לבקש במקרים מסוימים כי ההליך ינוהל בדלתיים סגורות ובחיסיון מלא, וחוק איסור לשון הרע מאפשר מנגנון כזה במסגרת תביעות דיבה, כדי להגן על התובע מפני מצב שבו הוא בא להגן על שמו הטוב בתביעה ומוצא עצמו מושמץ פי כמה במסגרת ההליך עצמו, ושכרו יוצא בהפסדו.
האם אפשר לדרוש מבית המשפט כי יורה לצד השני להתנצל בפניי על הפרסום המשמיץ שפירסם נגדי?
בקיצור – נסתפק בתיקון והכחשה או שנקבל התנצלות מהצד השני במסגרת הליך גישור, שאינו כבול להחלטות בתי המשפט, ובו הצדדים יכולים לסכם ביניהם כל הסדר פשרה שנראה להם.