למי שייך הקקי הזה?

בית המשפט העליון התבקש להכריע: האם הוגה הרעיון לדגימות DNA של גללי כלבים זכאי לפיצוי מעיריית פתח תקווה שלקחה את הרעיון והקימה מז"פ על ארבע * פעמיים אורוול

אפשר היה לתת הרבה כותרות לסיפור הזה. כותרות מתבקשות, בהתחשב בחומר שמרכיב אותו. בגלל המעמד, נדרש איפוק.

הרי זיסו הוא ממציא עם חוש ריח מפותח ויום אחד הוא הגה רעיון: להקים בכל עירייה מאגר נתונים של כלבים, כך שפקח עירוני שנתקל בגללי כלבים שבעליהם לא אסף אותם בשקית, יאסוף את הגלל וממנו תוציא העירייה בדיקת DNA, וכך תאתר את הכלב הסורר. בהמשך תשלח ברירת קנס לבעלים. מדובר ב-CSI של דוג טי.וי. או משהו דומה. בעלי הכלבים הרי מחויבים לחסן אותם נגד כלבת והווטרינר העירוני יכול להעביר את הדגימה לבנק העירוני המתהווה. אם דאגנו לגבי גורל בני האדם לפי חוק המאגר הביומטרי החדש (ובצדק), הנה הדבר הבא – המאגר הביומטרי של ידידו הטוב ביותר של האדם. האח הגדול עובר עכשיו גם על הקקי של הכלב שלך. פעמיים אורוול: גם "1984" והאח הגדול וגם "חוות החיות".

פה קבור הקקי

פה קבור הקקי

זיסו הרגיש שיש לו רעיון חם ביד. הוא בנה מצגת ורץ במספר עיריות עם פרזטציה של הגללים, איסוף המידע ולבסוף – איסוף הקנסות. ישב עם עיריית ראשון לציון ועם עיריית פתח תקווה ותכנן פיילוט ראשוני. היו גם התכתבויות עם המשרד להגנת הסביבה והמדען הראשי. לכולם הרעיון הזה הריח טוב. ואולם, העסק התחרבן לגמרי מבחינת היזם כשהתברר לו שהעירייה בפתח תקווה, שהתחייבה על פיילוט באחת השכונות בעיר, החליטה ליישם את הרעיון, אבל בלעדיו.

זיסו הגיש תביעה שעיקרה הפרת זכות יוצרים. כותרתה המשפטית – בקשה לסעד הצהרתי. יצרתי רעיון, הוא אמר, ולקחתם לי אותו, וזה לא הוגן. העירייה הונתה אותי. גזלה את הרעיון אחרי שאני הוא מי שחשב עליו, וביצעה אותו הלכה למעשה בלעדיי. זהו הסיוט של כל יזם, ממציא, רעיונר. מאז יזמתי את פרויקט "רשם הרעיונות – כספת הרעיונות הווירטואלית", שבמסגרתו אני מאפשר ליזמים ובעלי רעיונות (גם באתר וגם בפגישה במשרד) להפקיד בידיי עותק של רעיון כהוכחה עתידית לאבהותם על הרעיון, נתקלתי באינספור מיזמים ובעלי רעיונות החוששים כי יציגו רעיון בפני גופים אלה ואחרים, וינושלו ממנו.

הסיוט התגשם במקרה של הקקי הזה. הרעיון נגזל מהיוצר ועל כן הוא הגיש עתירה שבית המשפט התבקש לדון בה בכובד ראש. קבור פה כסף רב ומיזם שיכול לרוץ בכל העיריות בארץ. בבית המשפט המחוזי בדקו האם הרעיון מקובע (כלומר – רשום פיזית, והוא כן, באותה מצגת לדוגמא) והאם הרעיון מקורי (ובכן, תודו, הוא כן). אכן, העירייה לא הצליחה להוכיח שהרעיון היה בידיה בטרם פגשה את היזם (ראו כמה חשוב להוכיח מי היה קודם, אפרופו "רשם הרעיונות" שלי). עם זאת, ההחלטה של בית המשפט המחוזי כשלה, ככל הנראה, בעניין בסיסי עוד יותר. היא מצאה כי ניסוח הרעיון היה ל"יצירה ספרותית" (אני יודע שהנושא לא נשמע "ספרותי", אבל החוק מגביל אותנו לארבע סוגי יצירות וזה יותר "ספרותי" מ"מוסיקלי"). עיריית פתח תקווה ביצעה "העתקה" של הרעיון, נקבע, ולפיכך הפרה זכות יוצרים. לקחה "יצירה" לא לה. על כך הוגש ערעור בידי עיריית פתח תקווה בשל תקלה משפטית בסיסית בהחלטה של המחוזי. מרכזו של הערעור בשאלה – האם יש כאן "יצירה" או שבכל זאת – מדובר רק ב"רעיון".

בעליון נקבע ממש לפני ימים אחדים (20/5/13), על ידי הרכב השופטים של מרים נאור, סלים ג'ובראן ונועם סולברג, מפי האחרון, כי המחוזי טעה, במובן זה שרעיון, כידוע, אינו מוגן על ידי חוק זכויות יוצרים. כך כתוב באופן מפורש בס' 5 לחוק. כך גם מקובל בחוקי זכויות יוצרים ברחבי העולם (לדוגמא בארה"ב).

מה פירוש? הרעיון הוא זה: מי שהוגה רעיון, צריך לנסות לשמור עליו שלא יועתק בדרכים של חתימה על חוזה, הסכם סודיות, התחייבויות מצד שומע הרעיון, אך חוק זכויות יוצרים אינו מגן עליו. רעיון אינו יצירה. יצירה היא כבר מימוש של הרעיון, ביטוי שלו, ביצוע בפועל. אם היו מעתיקים את המצגת, אם היו מעתיקים לוגו של חברה, אם היו מעתיקים שם או סיסמא, היה יכול בית המשפט לבוא לעזרתו. אך כל עוד מדובר ברעיון – הרי שאין זו "יצירה" אלא רק שלב מוקדם יותר, שלב של רעיון. הרעיון כשלעצמו, אינו מוגן. לא על ידי חוק זכויות יוצרים.

למה? כי לא העתיקו ליזם את המצגת, את הצעת המחקר שהגיש, את הנוסח שבו תיאר את הדברים, את הטקסט. לקחו לו את הרעיון. בית המשפט סבר כי אם מדובר היה בפטנט, והפטנט היה מוגן באמצעות חוק הפטנטים, מצבו של היזם היה טוב יותר. כמו כן, אם היה נחתם הסכם וההסכם היה מופר – יכול היה לתבוע לפי חוק החוזים או לפי דיני היושר. חוק זכויות יוצרים, לעומת זאת, לא יכול לעזור במקרים כאלה. רעיון טוב זה כן. יצירה – זה לא.

נסתם הגולל על הגלל. והכואב ביותר הוא שעם דחיית תביעתו, הוא גם חוייב לשלם לעירייה 25,000 שקלים הוצאות משפט. שזה כבר, ובאמת היה קשה להתאפק עד כאן, באמת חרא.

המעוניינים להכיר את ההליך לעומק, מוזמנים לעיין בהחלטה בתיק ע"א 2682/11 עיריית פתח תקווה נ' הרי זיסו

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן