העלבתם עירייה? לא נורא. העלבתם ראש עיר? נורא (בדיבה, גבעתיים יקרה מעכו)

לפעמים ראש עיר "נעלב" מחבר מועצה. לפעמים חבר מועצה "נעלב" מראש עיר. ולפעמים, במקרים נדירים עוד יותר, העירייה (הכוונה לבניין של העירייה? או לכלל העובדים בבניין?) "נעלבת" ואז העירייה "תובעת" לשון הרע. איך בדיוק עירייה "תובעת"? ואיך עירייה "נעלבת"? ממתי יש לעירייה "רגשות"?

 Tel-aviv_city_hall

ראשי ערים נעלבים. בדרך כלל הם כובשים את עלבונם, שהרי הם נמצאים בעמדת מפתח, ויכולים לתת מענה מעל כל במה, למי מאזרחי העיר שמשמיץ אותם. חבר מועצה, לעומת זאת, עשוי להכעיס אותם באופן מיוחד. הם רואים אותו כל חודש בישיבת המועצה ונזכרים שוב ושוב בדברים שנאמרו עליהם. השבוע זכה ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, בתביעה מול חבר המועצה רמי דרזיה (הדברים אינם כפשוטם: התביעה הוגשה כשקוניק עוד היה חבר מועצה באופוזיציה, דרזיה היה חבר מועצה בקואליציה וקרוב משפחה של ראש העיר שכיהן אז – ראובן בן שחר. שחר הובס לימים על ידי קוניק).

במקביל לזכיה זו, הפסיד חבר מועצת העיר עכו, שלמה פדידה, בתביעה משלו מול ראש העירייה, שמעון לנקרי. גם כאן הייתה ידו של ראש העיר על העליונה. אם כי, בשל אורך ההליכים המשפטיים שנמתחים על פני שנים, יוצא שכמו שקוניק כבר ראש עיר ואינו עוד חבר מועצה מן המניין, כך גם פדידה כבר לא במועצת העיר.

ככלל (ומידיעה אישית, עו"ד לוינטל כיהן כחבר מועצת עיר בת"א-יפו), חברי מועצת עיר, העובדים בהתנדבות, סופגים לא פעם תביעות לשון הרע מטעם ראש העיר, שדומה כי תקציבו לעניין זה אינו מוגבל, ובנקל הוא מוציאו מתקציב העירייה, שהרי העלבת ראש העיר – כמוה לפעמים כהעלבת העיר (והוא בכלל נעלב "במסגרת תפקידו"). חברי מועצה צריכים לממן את הגנתם, ואינם נהנים מהחסינות לה זוכים עובדי העירייה במקרים דומים, כאשר העירייה מגנה עליהם כשהם עצמם נתבעים בלשון הרע.

נתחיל בגבעתיים: דרזיה הוא דמות מוכרת מאוד בעיר, וגם בעולם תביעות לשון הרע. אף משרדנו ייצג חבר מועצת עיר מגבעתיים כנגד דרזיה בעבר. מדובר בחבר מועצה פעיל, מי שעמד בראש החברה הכלכלית של העיר, עסקן ספורט מקומי מוכר, וזאת לא רק בשל היותו גיסו של ראובן בן שחר, ראש העיר בשנים 2007-2013 (לאורך קדנציה וחצי). דרזיה הוא לא האיש הכי עדין בסביבה. כשהוא חושב משהו, הוא אומר אותו.

תחילה התבטא נגד קוניק בשידור רדיו בפברואר 2011 באומרו על קוניק כי הוא פועל ומאיים לפעול פי התממשות של הבטחה להיות סגן ראש עיר בשכר: היה ותמומש ההבטחה, הוא "יהיה בשקט" במועצה, והיה ולא – "ימרר" את חיי ראש העיר ואת הקואליציה שהקים. הדברים צוטטו בהמשך גם בעיתונות המקומית וגם באינטרנט. בקיצור – קוניק הוצג כאופורטוניסט, סחטן, ומי שיבגוד במצביעים אם יקבל משכורת. אדם שקל לקנות אותו ואת האינטרסים שלו. כה אמר: "אנשים משתלחים בצורה בוטה כי הם לא קיבלו תפקידים בשכר… שני חברי אופוזיציה אמרו שאם לא יקבלו תפקידים של סגן בשכר, הם ימררו לנו את החיים בכל דרך… אני רוצה להיות סגן בשכר. הוא גם הסתובב עם מסמך שבו היה לו דרישות מלבד שכר וכדומה".

השופטת ריבה ניב מבית משפט השלום בת"א קבעה השבוע כי דרזיה לא הוכיח שבדברים יש אמת ולכן ישלם לקוניק 40,000 שקלים כפיצוי ועוד 7000 שקלים לכיסוי הוצאות משפט ועוד החזר חלקי של האגרה. היא הבהירה שלא מדובר בהבעת דעה בתום לב (כי הניסוח הוא כמו של עובדה ולא כמו דעה) וכעובדה – אין כל הוכחה שהוצגה במשפט לנכונות האמירה הזו. דרזיה טען כי כלל לא דיבר על קוניק אלא על "האופוזיציה באופן כללי" אך השופטת לא השתכנעה.

מקרה אחר, שבו אמר דרזיה על קוניק באסיפת תושבים (ברחוב ההסתדרות בעיר) שהייתה קשורה בתוכנית "פינוי בינוי", כי קוניק פוגע בתושבים מאחר והוא מחבל בפרויקט במכוון – לא הוכר על ידי השופטת כפרסום לשון הרע. לפי כתב התביעה, עם בואו של קוניק, פנה אל הקהל ואמר: "הנה נמצא כאן רן קוניק חבר מועצת העיר אשר עושה ככל שביכולתו כדי לחבל בפרויקט שאנו מעוניינים לבנות לכם". דרזיה טען כי הוא לא אמר את הדברים ובסך הכל הודיע על השעיית עצמו מהפרויקט כל עוד לא הסתיים בירור של תלונה שהגיש נגדו קוניק לוועדה לניגוד עניינים של משרד הפנים. השופטת קיבלה כי הדברים לא נאמרו באופן אישי נגד קוניק. מה גם שאיש ציבור אמור לדעת לספוג ביקורת ציבורית.

העלבון בעכו שווה פחות. בעוד קוניק מקבל את הבשורה על זכייתו ב-47,000 ויותר, קיבל גם ראש עיריית עכו בשורה דומה, אבל בהיקפים פחותים. בבית משפט השלום בחיפה נקבע כי ראש האופוזיציה (בעבר), פדידה, ישלם לו 12,000 שקלים ועוד 3000 שקלים שכר טרחת עורך דין.

למרות שישיבות מועצת העיר נחשבות כ"חסינות" מפני תביעה, ומה שנאמר בהם – לא פעם מושווה לחסינות שיש בישיבות הכנסת, בכל זאת הביאה ישיבת מועצת העיר של חודש יולי 2011 להתלהטות יצרים שהולידה תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד. הנושא היה – ירידת שיעור הזכאים לבגרות בעיר עכו. האולם היה מלא מפה לפה. חברי מועצה, אורחים, עיתונאים, אנשים שמתעניינים בחינוך – הורים ומורים. בנוכחות כל אלה, וברגע של התלהטות, פדידה ביקש מלנקרי: "אולי תנסה להביא אישור רפואי שאתה כשיר להיות ראש עיריית עכו". הדברים, כמובן, גם צוטטו לאחר מכן בעיתונות המקומית.

 chapter22_a

פדידה טען כי הוא מביע דעה. דבר מותר. לנקרי הצביע על כך שפדידה סירב להתנצל למרות מכתב התראה שקיבל. בעיקרון, לא ברור מדוע לא נעשה שימוש בהגנה הקיימת על הנאמר בישיבות מועצה, שאמורות להיות מוגנות, בנוגע לכל מה שנאמר בהן וקשור לנושאי הישיבה.

באה גם התביעה שכנגד. פדידה פשפש בזכרונו, רץ אחורנית בזמן כדי לייצר תביעה יש מאין, ואז נזכר כי שלוש שנים קודם לכן לנקרי השמיץ אותו בישיבת מועצה אחרת. הדיון היה בנוגע לכניעה לערביי העיר, לדעת האופוזיציה, באופן שהביא להוצאת סמל מגן דוד מהטיילת העירונית. פדידה העלה דברים לסדר. לנקרי הסביר לנוכחים כי פדידה הוא "אדם שלא תרם לטובת הכלל כלום ושום דבר". לנקרי, בוגר כמה ממלחמות ישראל, נעלב. אחרי שנים במועצת העיר, הוא מצא את ההערה פוגענית. הוא שכח לציין כי אמירה זו לא נאמרה ככה סתם, אלא כתגובה לכך שכינה את לנקרי "אדם פחדן וחסר עמוד שדרה" כמה רגעים קודם לכן.

מעינו של השופט אינאס סלאמה לא נסתרה ההמתנה הזאת, בת שלוש השנים, והוא ציין:  "על מידת העלבון ש'ספג' בגין דברים אלה, ניתן ללמוד מהעובדה שפדידה בחר להגיש תביעת לשון הרע בגינם רק לאחר כשלוש שנים מיום שנאמרו, וגם זאת רק במסגרת תביעה שכנגד. חבר המועצה מפליג בסיכומיו בדבר היות ביטויים מסוימים בגדר הבעת דעה במסגרת שיח ציבורי, וכי אין לסווג ביטויים שכאלה, הנאמרים בשעת כעס, כלשון הרע. דומני כי דווקא האמירות שאמר ראש העיר לחבר המועצה צריכות להיות מסווגות ככאלה שאינן לשון הרע, אלא תגובה לגיטימית של דמות ציבורית על עלבונות קשים המוטחים כלפיה ('חסר עמוד שדרה' ו'פחדן'), ועל כן אין לראותם כלשון הרע… פדידה לא הוכיח כי דברי לנקרי כלפיו מגיעים ללשון הרע כמשמעותה בחוק, ועל כן יש לדחות את תביעתו… בחינת התבטאותו של פדידה, שאמירתה אינה שנויה במחלוקת, כלפי לנקרי – באומרו: 'אולי תביא אישור רפואי שאתה כשיר להיות ראש עיר' – אינה מעלה ספק כי מדובר בהתבטאות פוגענית שמשמעותה אחת – כי האדם אליו הופנו הדברים אינו כשיר מבחינה נפשית. מצאתי לנכון לקבוע, כי דבריו של חבר המועצה הינם בבחינת ביטוי פוגעני, מעליב וקשה, המטיל ספק בכשירותו הנפשית של התובע, ולא ניתן להבינו אחרת. זאת ועוד, עיקרו של הביטוי הינו להשפיל ולפגוע בראש העיר, ואין בו כדי להוות ביקורת, נוקבת ככל שתהא, על התנהגותו ופועלו. ביטוי זה נאמר על ידי חבר המועצה בוורסיות שונות, שלוש פעמים, ללא כל הצדקה וללא קינטור מצד לנקרי, לפחות לא במסגרת אותה ישיבה".

 swearing-294391_640

אז לנקרי כשיר לשמש כראש עיר. קוניק לא הסתובב עם מסמך למינויו כסגן ראש עיר. פדידה ודרזיה, שפועלים ממילא בהתנדבות בעירייה, נדרשו לשלם לראש העיר, המקבל משכורת. המסקנה העולה מהדברים היא כי משתלם יותר להעליב ראש עיר בצפון, ואם כבר הועלבת, עדיף לכהן במרכז.

אבל לאחרונה, לא רק ראשי ערים נעלבים, לא רק חברי מועצה מעליבים. לפעמים, עירייה שלמה "נעלבת". ראו המקרה המוזר שבו עיריית ירושלים הודיעה (יוני 2014) כי תתבע את העיתון "יתד נאמן" על פרסום בעיתון שלפיו עיריית ירושלים "מפעילה מתחם חילולי שבת ופריצות". מדובר היה על הפעלת מתחם חוף וירטואלי בתוך מתחם התחנה דווקא על ידי יזם פרטי. משכך, עיריית ירושלים (באמצעות יועצה המשפטי) הוציאה מכתב רשמי שבו העירייה (לא אדם חי אלא העירייה עצמה) מאיימת לתבוע בלשון הרע שכן "הכתבה כוללת פרטים מופרכים ושקריים, שמטרתם הכפשה זדונית של עיריית ירושלים, הנהלתה והעומד בראשה". וכן "עיריית ירושלים, הנהלתה וכמובן ראש העירייה אינם מפעילים, יוזמים, תומכים, מתקצבים או משתתפים בכל צורה שהיא בפעילות זו". העירייה דרשה התנצלות של העיתון בטרם היא (העירייה) תגיש תביעה.

 Gray_paper_bag_with_sad_smiley_over_head

סיקור מכתב ההתראה ולרבות המכתב עצמו, ראו כאן

ימים אחדים קודם לכן (מאי 2014), איימה גם עיריית בית שמש (העירייה, לא איש מסוים אלא העירייה כגוף בפני עצמו), להגיש גם היא תביעות לשון הרע נגד משמיצים, לדבריה, שייחסו לה, כמו לראש העיר הנבחר משה אבוטבול ולרשימת חברי מועצת העיר, דברי דיבה בשלטי רחוב וברשתות החברתיות באינטרנט. למעשה, הדברים נכתבו נגד "המגזר החרדי בעיר" ומשכך אין באמת אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אם לא מוזכר בפרסום אדם ספציפי. כמו כן, לא ברור איך ייחשפו הכותבים והמפרסמים בהיעדר תשתית משפטית המאפשרת לדרוש צווים לחשיפתם. ביו היתר נכתב: "לפלוש לדירות ברמה ולא לתת לחרדים להתפתח, כל תושבי בית שמש חייבים לצאת להפגנה בתוך הרמה ולהחריב שם הכל גם את ביתו של העבריין אבוטובול ,להקיא את כל החרדים מתוכינו, לזרוק אתכם לתרקומיא, כלבים אנחנו נכה בכם, אנחנו נשבור לכם את העצמות".

ראש העיר צוטט: "בתחילה חשבנו לכופף את הראש מפני גל ההסתה העכור ולהמתין עד שיסתיימו מערכות הבחירות, אולם לצערנו ההסתה האלימה אינה פוסקת, והגיע הזמן לעשות לזה סוף". על כן, במקביל להגשת התלונה במשטרה על הסתה, יועברו החומרים המפלילים לטיפול משפטי ויוגשו תביעות אישיות כנגד המסיתים (כך בהודעתה הרשמית של העירייה). לצפיה בהודעת העירייה באתר עיריית בית שמש לחץ כאן

 Coat_of_Arms_of_Beit_Shemesh

 עיריות, כמו כל תאגיד, רשאיות לתבוע לשון הרע. יש להן מגבלות מסוימות – כמו היכולת לדרוש "פיצוי ללא הוכחת נזק" (המיוחס לרוב לאדם ולא לתאגיד). קשה גם להסביר את "עוגמת הנפש" או "העלבון" שחווה העירייה, שהרי אינה אדם. אין לעירייה "רגשות" והיא לרוב לא "נפגעת" באופן אישי. גם ברור שמותר לאזרח לבקר עירייה, כמו שמותר לו לבקר את הממשלה, והרי לא ראינו את הכנסת, לדוגמא, תובעת אזרחים אחרי ש"נעלבה" מדבריהם. אבל עירייה יכולה לתבוע, ולא פעם גם תבעה.

עיריית אריאל, לדוגמא, תבעה את אתר וואלה (א  2433/07) בבית משפט השלום בת"א (18/1/2009), והפסידה. השופט אבי זמיר הבין כי מאחורי "עיריית אריאל תובעת" עומד בעצם ראש העיר (דאז, רון נחמן ז"ל) או מנכ"לית העירייהמטעמו, וסירב למסור לו, כלומר לה, את פרטי הגולש האנונימי שכתב את הדברים שהכעיסו את "העירייה" (או את ראש העיר שלה, ליתר דיוק). הבקשה הייתה אמורה להביא את התשתית להגשת תביעת לשון הרע בשם ה…עירייה.

מדובר היה בהודעת מייל שבה נכתב "את מי השבוע המנכ"לית מפטרת? או שאתה עיוור או שאתה סתם דפוק. קשה להאמין שאתה דפוק אבל מושפע מ… אפס שבאפסים". ההודעה השנייה הייתה קצת יותר עסיסית: "שלום לך ראש העיר!!! מסיבוב שערכתי עם כלבי באריאל ממש הזדעזתי לראות כיצד נצבעו מוסדות החינוך בעיר, "ממש בטוב טעם". לרגע לא ידעתי עם אני באריאל או בכפר כסם, אבל עד מהרה עלה במוחי המחשבה שמי שנתן את המתקון המרהיב זה מהנדס העיריה, הרי הוא מכפר כסם, עז מה הפלא? אבל אני לא בטוח שזה עוד מהלך הרסני של המנכ"לית, הרי היא מורה למלאכה, והיא מבינה גם בצבעים וגם בלהרוס!!! רון תתעורר!!!! צא מהבואה שלך תסתובב בעיר ותראה איזה גן חיות העיר הזאת נעסתה. תנער את המנכ"לית שלך ושלח אותה ללמוד מלאכה. חג שמח שיהיה לך ולכל אריאל. דרך אגב ביקרתי בבת חולים בלינסון (ביקור חולים שגרתי) ויש לך ד"ש חם אש……………". הטענה הייתה כי מדובר באמירות פליליות של הטרדה והסתה, ועל כן יש לחשוף את הגולש ולאפשר תביעת לשון הרע.

לשיטת השופט זמיר: "אמירה מלגלגת כלפי "טעם ערבי" בכל הקשור לצביעת מוסדות החינוך היא לכל היותר רדודה, טפשית, אולי מעליבה, אך קשה לראות כיצד היא עולה כדי עבירה פלילית של הסתה. יש רבים שיראו בסגנון ובטעם ה"ערבי" רק ססגוניות ואותנטיות… חופש הביטוי מקבל משקל מיוחד שעה שמדובר באנשי ציבור ובשיח הציבורי, נוכח חשיבותו של ערך זה לדמוקרטיה, אך גם לחופש זה יש גבולות, לבל יהא שמו הטוב של איש ציבור להפקר (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי; [פורסם בנבו] 4/8/08). יש גם למתוח קו (שלעיתים הוא אכן דק) בין לשון הרע לבין חוסר טעם, אפילו קיצוני. כך, למשל, לא נקבעה אחריות במקרה של פרסום מאמר, הגם שדימה בעלים של קבוצת כדורגל ל"עכבר ביבים", תוך עירור "תחושות דחיה וגועל", כלשון פסק הדין (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558 (2004)). מהמייל הראשון ניתן להבין, כי הכותב מכנה את ראש העיר בביטויים של "עיוור" או "דפוק", וגורם אחר (אולי מנכ"לית העיריה) כ"אפס שבאפסים". מהמייל השני ניתן להבין, כי הכותב לועג ל"טעם הטוב" של מקבלי ההחלטה לצבוע את מוסדות החינוך בצבעים שנבחרו ומנסה להעליב ככל הנראה את מהנדס העיר, בעל המוצא הערבי, ואת המנכ"לית, "המורה למלאכה". בסיום המכתב יש רמז לא ברור בנוגע ל"דרישת שלום חמה" מבית החולים בלינסון, שלא ניתן לרדת לפשרה.

אין ספק שהלשון שהכותב נקט בה היא לא רק עילגת אלא אולי גם מעליבה ומעצבנת; יש בה מידה לא מבוטלת של חוסר טעם. עם זאת, פרסום ייחשב כלשון הרע, רק אם ייתפס ככזה על ידי האדם הסביר, ולא לפי התחושה הסובייקטיבית של הנפגע, או של הפוגע. ראו גם את הסברם של ש' אלמוג, א' בן זאב במאמרם: "לשון הרע במבחן הבריות", משפט וממשל ב' (תשנ"ד)  235, 238: ”יש להחיל בתביעות בדבר לשון הרע מבחן אובייקטיבי, שעל פיו המבחן להוצאת לשון הרע אינו על פי רגישותו האישית של התובע הרואה עצמו נפגע, אלא על פי השקפתם של כלל החברה של בני אדם ישרי המחשבה….אין די בכך שאדם סבור שדברים שפורסמו בעניינו משפילים אותו או פוגעים בו". ובקיצור – השופט שלח את העירייה "הנעלבת" בחזרה ללשכתה.

דבר דומה אירע לעיריית טבריה (16/7/2012) שגם היא "נעלבה". שם, ראש העיר דרש בשמה של העירייה לסגור קבוצת פייסבוק שנקראה "להציל את טבריה". הוא נקב בשמם של ששת מנהליה וציפה שבית משפט השלום בקרית שמונה יורה על סגירת הקבוצה. השופט מרדכי נדל קבע שהקבוצות בפייסבוק לא תיסגרנה. תביעת לשון הרע על סך 600,000 שקלים איבדה מעוקצה (ת.א. 24553-06-12 זוהר עובד נ' איתן עובד ואח'). טענת המשיבים הייתה כי הציטוטים שהובאו בבקשה בית המשפט היו חלקיים לגמרי. העניין העיקרי של הקבוצה היה היחס של ראש העיר לחינוך המיוחד ומנהל הקבוצה הוא בכלל אב לבת נכה ונפגעת רמדיה באחוזי נכות של 127 אחוז. העירייה הפסידה גם כאן.

והמסקנה? נדמה שעדיף לעיריות שלא "להיעלב" באופן אישי. עדיפה תביעה של ראש עיר או מבקר עירייה, מאשר תביעה של עירייה שלמה.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן