50,000 דמעות שפבלו רוזנברג בכה

גם פבלו רוזנברג יפצה צלם על שימוש בתמונות ללא קרדיט באתר. בכך הוא מצטרף לאסף אמדורסקי שחווה חוויה דומה לפני מספר שנים. השופטת ריבה ניב פסקה פיצוי נמוך לזכות המוסרית (היעדר הקרדיט) אך כן הכירה בכך שכל תמונה היא הפרה בפני עצמה, וכך יצא הסכום הכולל גבוה. על פי רוב, רואים במכלול התמונות "הפרה אחת" אך הפיצוי בגין ההפרה גבוה יותר.

הרבה דמעות היו לפבלו רוזנברג השבוע. 50,000 דמעות בגין 50,000 שקלים הוא צריך לשלם כפיצוי לצלם שצילם אותו בהופעה (בהסכמתו של פבלו) ותמונותיו הופיעו באתר האינטרנט של הזמר (שוב, בהסכמת הצלם), אך ללא קרדיט, כלומר – תוך הפרה של "הזכות המוסרית", היא הזכות לקבל קרדיט על הצילום.

צלמים רבים יודעים כי התשלום שיקבלו על צילום עשוי להיות נמוך אבל הקרדיט שיתלווה לצילום, בטח אם התמונה תופיע באכסניה מכובדת, יכול לסייע להם בקריירת הצילום, בהשגת שם מקצועי ובקבלת עבודות נוספות בזכות תיק העבודות שלהם.

הצלם ארז אייזן תיעד את פבלו רוזנברג במהלך הופעה בחיפה בשנת 2005 ומסר לאמרגן את הצילומים ואת הרשות לעשות בהם שימוש באתר של הזמר, כל עוד הוא מקבל עליהם קרדיט כראוי. אייזן גם הטביע על כל תמונה את השם שלו והטלפון, כך שבהעתקת התמונה באמצעות פונקציית "קופי פייסט", גם על ידי גולש אחר, מועתקת התמונה יחד עם הקרדיט ופרטים פרסומיים שלו. בכך, מבחינתו, התמונה מהווה פרסומת של עבודתו.

באתר של פבלו רוזנברג העלו את התמונות אך באמצעות תוכנת "פוטו שופ" ככל הנראה, הסירו את הקרדיט, את הלוגו ואת הטלפון. התמונות הופיעו ללא ציון שמו של הצלם, גם לא בכיתוב קטן ליד. חיפוש באינטרנט גילה כי התמונות הועברו מהאתר של רוזנברג גם לאתרים אחרים, לצורך קידום הופעותיו. מאחר והתמונות שיצאו ממחשבו של אייזן היו כולן עם פרטיו מוטבעים על התמונות, היה לו ברור כי מקור הצילומים ללא הפרטים חייב להיות מאנשיו של רוזנברג.

רוזנברג אמר כי מאחר ולא הוא בנה את האתר, הוא לא ידע כי בונה האתרים שלו הסיר את הלוגו והקרדיט ובכלל לא היה אחראי להעברת התמונות למקומות אחרים. עם זאת, אחיו, שטיפל באתר שלו, הודה כי קרדיט לא ניתן.

בשאלת הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים, לא היה לצלם הרבה מה לומר. הוא הרי הודה שמסר את התמונות לשימוש (בתנאי שייתנו קרדיט) ולכן טענתו שמגיע לו פיצוי גם בגין השימוש – נפלה. אמנם היה "הסכם" בין הצדדים שלא כובד, אבל השופטת לא הסכימה לפיכך לתת לו פיצוי גם בגין הפרת זכות היוצרים, אחרי שהודה שמסר את התמונות ללא תשלום ואישר את השימוש בהן.

הפיצוי של בית המשפט השלום על הפרת זכות מוסרית ועל אי מתן קרדיט הוא יחסית נמוך – רק 8000 שקלים (בבית המשפט המחוזי הפיצוי גבוה יותר בהרבה ולפי החוק הפיצוי יכול להגיע עד 100,000 לכל תמונה). הייחוד בהליך הזה הוא בכך שהשופטת ריבה ניב לא פיצתה את הצלם ב-8000 שקלים בלבד, אלא הסכימה, באופן נדיר יחסית בפסיקה הניתנת בתחום זכויות היוצרים בשנים האחרונות מאז חקיקת החוק החדש, כי כל אחת מחמש התמונות שהופיעו באתר תחשב כ"הפרה" נפרדת, וכך חושב הסכום לכל הפרה בנפרד. גם השימוש באתרים האחרים, לשתי תמונות נוספות (בגלל "ההפרה התורמת" של אנשי רוזנברג שמהם הגיעה התמונה לשני האתרים האחרים), הניב פיצוי מזערי של 5000 שקלים להפרה מוסרית, אבל מאחר והשופטת הכירה בכל הפרה בנפרד, הגיע הסכום הכולל ל-50,000 שקלים וכן הוצאות משפט בגובה 7000 שקלים.

השופטת ניב הסכימה להכיר בכל הפרה בנפרד מאחר ורוזנברג לא הוכיח האם התמונות נשתלו באתר "בו ביום" בבת אחת, או שנשתלו שם במועדים נפרדים. לכאורה, אם היה מגיע לחקירה מי שבנה את האתר ומוכיח כי התמונות הועלו ביחד, באותו היום, הייתה קובעת כי מדובר ב"מסכת אחת" והפיצוי היה מסתכם ב-8000 שקלים בלבד, סכום פיצוי נמוך מאוד (בידינו פסיקות בית המשפט המחוזי הקובעות עד 35,000 שקל להפרה אחת בודדת של הזכות המוסרית).

אפשר לקרוא את פסק הדין בקישורית הבאה:

ת"א 20990-04-12 ארז איזן נ' פבלו רוזנברג}.

עם זאת, פבלו רוזנברג לא צריך להרגיש "קורבן" או יחיד במערכה. מידי פעם אנו שומעים על אמן שעושה שימוש בצילומים בלי קרדיט ו"חוטף תביעה". באותה שנה שבה אייזן צילם את פבלו רוזנברג בחיפה, 2005, צילם אמנון שוחט (איש הייטק וצלם חובב) את אסף אמדורסקי בהופעה בתל אביב. גם הוא הסכים שייעשה שימוש בתמונות וגם הוא התנה זאת במתן קרדיט ובהסכמתן מראש. גם שוחט התאכזב לגלות שהתמונות מופיעות באינטרנט ללא שמו וגם ללא ידיעתו.

השופטת שושנה אלמגור פסקה סכום 10000 שקלים בגין הפרת הזכות המוסרית (מעט יותר מכבוד השופטת ריבה ניב) אבל קיבלה את הטענה שמדובר גם בהפרת זכות יוצרים, למרות שהצלם נתן הסכמה לשימוש בתמונות "בתנאים". משהופרו התנאים, לטענתה, וזאת בניגוד לדרך שבה ניתחה זאת ריבה ניב, הרי הופרה גם זכות היוצרים, עליה פסקה פיצוי של 20,000 שקלים. שוב, מדובר בפיצוי נמוך יחסית, של בתי משפט השלום, שאינו דומה לפיצוי של בתי המשפט המחוזיים. כאן, בניגוד למקרה של השופטת ניב, לא קיבלה אלמגור את הטענה כי מדובר במספר הפרות למרות שהופיעו הרבה תמונות וראתה בהן "מסכת אחת", ולכן הסכומים לא הוכפלו במספר התמונות. הפיצוי לפיכך עמד על 30,000 ועוד הוצאות משפט של 8000 שקלים.

הסכומים, אם כך, דומים, ואייזן "הרוויח" מכך שאנשי פבלו רוזנברג לא הוכיחו כי התמונות הועלו לאתר "בבת אחת" כ"מסכת אחת" ולמזלו, הסכום הנמוך של ההפרה הבודדת, הוכפל במספר ההפרות.

אגב, אמדורסקי עצמו הגיש תביעה נגדית נגד הצלם בטענה שהצילום שלו היה אסור וללא רשותו, תוך פגיעה בפרטיותו (אמנם הוא אדם מוכר והצילום היה תוך כדי הופעה, אך בחוק הגנת הפרטיות יש סעיף האוסר צילום אדם למטרות רווח, גם אם הצילום היה בציבור). מאחר והוא עצמו השתמש בצילומים, הייתה תביעתו של אמדורסקי מעט מופרכת, שכן לא ניכרה כל "פגיעה" בפרטיותו, והוא אף אהב את התמונות ובעצמו פירסם אותן. משכך, תביעתו נדחתה.

ניתן לקרוא גם את פסק הדין בעניין אמדורסקי בקישורית הבאה:

ת"א 10560/08 שוחט נ' שמש

והמסקנה?

•           אם אתה זמר, שים לב טוב לקרדיט של הצלם שמעביר לך תמונות

•           אם אתה הצלם, תתעד – אפילו במייל אם לא בהסכם – מה הובטח לך

•           אחרי שמסרת תמונות, תעקוב ותראה אם קיבלת קרדיט

•           נסה לתעד את המועדים בהם הועלו התמונות, בבת אחת או בפעמים שונות ובתאריכים שונים

•           אל תצפה לקבל בבית משפט השלום יותר מ-10000 שקל על הפרת הקרדיט, תשקול הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי

•           קרדיט זה דבר חשוב. חבל שהזמרים שכחו לתת אותו, וחבל שבתי המשפט לא נותנים בגינו פיצוי גבוה יותר

הוא האמין לה. והיא האמינה גם, אבל הפיצוי לא משהו:

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן