התקבלה תביעה נגד שרת התרבות מירי רגב, למרות חסינותה. כפיים

המהפיכה החוקתית: התקבלה תביעת לשון הרע והפרת הפרטיות נגד חברת כנסת מכהנת, שהגישה תביעת לשון הרע תוך כדי כהונתה. הנתבע קרא לה "זונה", וכעת תובע אותה על חשיפת כתובתו הפרטית

פעיל הפייסבוק גילי גולן הגיב על אמירה של שרת התרבות מירי רגב, בכנסת הקודמת, כשהיא תקפה בזלזול את הנשיא היוצא, שמעון פרס ("הוא מיצה את עצמו", כתבה בין היתר). בתגובה כינה אותה, בין היתר, "זונה", "עלובת נפש" ו"אנאלפביתית". יש שיאמרו – הבעת דעה, ויש שיאמרו – תגובה ספונטנית. לרוב, לתגוביות כאלה, כנגד אישי ציבור, יש הגנה בפסיקה. ובכל זאת, רגב הפעם לא שתקה ובתגובה הגישה רגב תביעת לשון הרע.

על פי הפסיקה הידועה לנו, לרגב יש שלוש בעיות מרכזיות בתביעתה: העובדה שאשת ציבור מקבלת הגנה פחותה מבית המשפט, העובדה שבתי המשפט הביעו דעתם על כך שתגובית טוקבק מקבלת התייחסות פחותה מזו של פרסום אחר בעיני הציבור ובעיני בית המשפט וכן פסיקות עקביות בנות שנים על כך שקללות רחוב, ובפרט המילה "זונה", לא תחשבנה כלשון הרע המעניקה פיצוי. בית המשפט רואה בדרך כלל בקללות אלה בבחינת מטאפורות, הבעות דעה, ובוודאי לא טענות עובדתיות.

עם זאת, ייתכן ודווקא מעמדה של רגב, הבוטות של הדברים או אי הנכונות להתנצל עליהם, ישחקו לטובתה. כנגד הפסיקה הרווחת.

עם זאת, גולן באמצעות עורך דינו אורון שוורץ, הגיש תביעה שכנגד, משום שלטענתו פירסמה רגב את התלונה במשטרה שהגישה נגדו, וכן את כתב התביעה שהגישה, תוך שכתובתו הפרטית גלויה בראש הדף. בדרך זו הוא חווה הטרדות ופגיעות בשמו, בפרטיותו ובחייו. באופן זה, מבקש גולן להעמיד מול התביעה של רגב – תביעה נגדית, כאשר לרוב ייטה בית המשפט להציע שלא לדון בשתי התביעות, ובמקום זאת – "שכל צד ילך לדרכו".

מאמצים רבים עשו באי כוחה של רגב כדי לדחות את התביעה הנגדית על הסף, בטענה (הנכונה)  ולפיה יש לחברת כנסת מכהנת חסינות, המונעת הגשת תביעות דיבה, לשון הרע והפרת הפרטיות נגדה. קוראי הספר החדש "ארץ דיבת חלב ודבש" יכולים למצוא בו שני פרקים העוסקים בנושא – אחד בגין התביעה שהגישה ח"כ ענבל גבריאלי נגד ח"כ יוסי פריצקי שטען ש"גורמים עבריינים" נכנסו לרשימת הליכוד (והתכוון אליה), והשני – תביעת תנועת "יש גבול" נגד ח"כ אביגדור ליברמן (שכינה אותם "קאפו" – כינוי מבזה מימי השואה, של משת"פ עם הנאצים). בשני המקרים, אכן עמדה החסינות של חבר הכנסת כחומה בצורה נגד הגשת תביעה נגדו.

אך השאלה המשפטית כאן הייתה מעניינת וחריגה:
מה לגבי תביעה שכנגד, אחרי שח"כ רגב הייתה זו שהגישה את התביעה ראשונה נגד גילי גולן?

האם ניתן לומר, כמו בסדרות האמריקאיות של בתי המשפט, שמאחר והיא "פתחה את הדלת", אז היא מוותרת על חסינותה וכן אפשר להגיש לה תביעה שכנגד. מדובר היה בשאלה תקדימית, הגם שהיו גם לנו השערות לגביה, כי תענה בחיוב (וזאת משום שבתביעה שכנגד חלים חוקים חריגים גם בעניין התיישנות לדוגמא, והיא מאפשרת לנתבע עקוף חוקים קיימים אחרי שהתובע פתח במאבק נגד הנתבע).

אחרי שבית משפט השלום בחיפה קבע כי החסינות לא תעמוד לרגב בתביעה שכנגד, הוגש ערעור, וכעת קבע גם הרכב בבית משפט מחוזי בחיפה את העיקרון, ובכך יצר פסיקה תקדימית שתילמד ודאי בשיעורי משפט של "משפט חוקתי". כעת, תוצאת המשפט הסופית הפכה פחות חשובה (התנצלות הדדית? פיצוי סימלי?) אך ההליך כבר נכנס לדפי ההיסטוריה. כפיים.

 

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן