אין יותר התנצלויות במשפטי דיבה

לקראת יום כיפור, כדאי לדעת.

בית המשפט המחוזי קבע במשפט הדיבה:

אי אפשר להורות על התנצלות בפסק הדין – ובלשון השופטת: "פסק דין התנצלות הוא צביעות"

על כן נאלץ להתנצל לבקש סליחה מחוץ לכותלי בית המשפט (בגישור או בדיוור).

עם הגיעו של יום כיפור, ואחרי שנה של דיבות, הוצאות לשון הרע וקללות, נדמה שרק עורך דין העוסק בתביעות לשון הרע, יכול באמת לסכם ולומר "תכלה שנה וקללותיה". כמה כאלה שמעתי השנה במסגרת כתבי טענות של תביעות לשון הרע. השמצות, אמירות מופרכות, פגיעות וגם קללות. על קללות רחוב, אגב, ממש לא כדאי לתבוע. לא מבחינת הפיצוי הנמוך ולא מבחינת החיים החדשים להן זוכות הקללות במנועי החיפוש באינטרנט. אבל דיבות שונות, שבהן מנסים לפגוע בשמו, תדמיתו, מקצועו ופרנסתו של אדם, או מראהו ויתר תכונותיו, ראוי לתבוע, ולא רק בגלל הפיצוי הכספי. יש חשיבות לכך שהשם ימורק, שהציבור יידע כי המשמיץ נענש וכי הדברים לובנו בבית המשפט ותוקנו.

 אבל כל מי שתובע דיבה ודורש במסגרת התביעה גם התנצלות, כלומר צו שיורה למשמיץ להתנצל בפני המושמץ, אינו מודע לפסיקה מהעת האחרונה, ולפיה "להורות על התנצלות – היא צביעות", כדברי כבוד השופטת שבח (בית המשפט המחוזי ת"א). זה קרה בתביעת הדיבה של רן ארז, יו"ר הסתדרות המורים, מול מדרכי גילת וצוות "ישראל היום", וכך סיכמתי את הדברים:

לחץ כאן – אין יותר התנצלויות במשפטי דיבה

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן