איך קרה שהעתיקו טקסט, הודו והתביעה נגדם נדחתה?

אם המאמר המועתק נשלח לאתר "מאמרים", השופט בנצרת מסיק מכך שהוא ניתן בחינם לציבור, ועל כן מותר להעתיקו שוב. פסיקה חריגה בשלום נצרת שניתנה לאחרונה, מנוגדת לרוח הפסיקות של בית המשפט המחוזי לוד/מרכז, כולל זו של משרדנו. ויש גם כמה מסקנות חשובות בסוף.

העתקת טקסטים של אתרים, כדי לחסוך זמן עבודה על אתר אינטרנט, היא נושא כאוב ומוכר. זה קרה באתרי אופטיקה, אתרי וילונות, אתרים של שערים וחלונות, אתרים של מכוניות או סכיני גילוח. הנושא לא משנה. העיקרון – כן. מישהו מפר למישהו אחר את זכות היוצרים. במקום לייצר אתר חדש, מתחרה, ולהתאמץ על כתיבת מאמרים בנושאים הטכניים של האתר, פירוט המוצרים והתכונות שלהם וההסברים המתבקשים על התחום, ניתן הרי בפעולת copy paste פשוטה להעתיק את הטקסט שכתבו המתחרים באתרים שלהם, שהועלו קודם. קלי קלות.

כך זה עובד: אחד יושב וכותב מאמר (לפעמים המילה "מאמר" קצת מוגזמת, מדובר בחיבור כמעט טכני המתאר משהו באתר שלו). יושב על זה כמה שעות. בא המתחרה העסקי, לוקח את הטקסט, אפילו לא טורח לשנות אותו במעט, ומעתיק אותו לאתר שלו בכמה שניות. כשההעתקה בולטת, ברורה על פניה, והיא מועתקת מילה במילה, זה נחשב בהחלט להפרה של "זכות יוצרים". צריך להבין שמבחינת החוק, "יוצר" הוא לא רק פיקאסו או שאגאל. גם אדם שחיבר כמה שורות מקוריות על עדשות מגע או על משטח פורניר, ועשה זאת בטקסט שיש בו משהו מעבר לרשימה טכנית לגמרי, כלומר – כתב את זה למשהו שדומה לחיבור (ולא לרשימת מכולת), הופך ל"יוצר" והחיבור הוא "יצירה".

4928338208_718129d9c1

משרדנו זכה בתביעה כזו, בפשרה שהוצעה על ידי בית המשפט (כבוד השופט שאול מנהיים בבית המשפט המחוזי מרכז/לוד), בפיצוי בגובה 35,000 שקל (26/3/2012), בגין העתקת מאמרים העוסקים במרפסות שמש, על ידי אתר מתחרה לזה של הלקוח שלנו. למרבה המבוכה, המעתיק שם, מתחרה עסקי, הקפיד להעתיק את הטקסט כמו שהוא, יחד עם שגיאות הכתיב המקוריות שהופיעו בו וכל טעויות ההקלדה. פסק הדין בתיק ת.א. 45198-08-11 קוטאי יזמות ובניה בע"מ ואח' נ' כהן ואח' מצורף כאן, לעיונכם.

לצפיה בפסק הדין לחץ כאן

זו, אגב, לא הפסיקה הגבוהה ביותר עבור העתקת מאמרים טכניים. נזכיר פה גם פיצוי בגובה 70,000 שקלים שניתן על ידי כבוד השופט אברהם יעקב בבית משפט מחוזי לוד/מרכז, בגין העתקת טקסטים מאתר אינטרנט אחד לשני, בפרשת ת"א 15307-11-09 SPB ציוד בע"מ נ' אליקל בע"מ. אמנם שם דובר לא רק על העתקת תכני אתר אינטרנט, אבל הרעיון דומה – מדובר גם בהעתקת זכות יוצרים וגם בהעתקה ללא מתן קרדיט לכותב (מסיבות מובנות, הרי זה המתחרה העסקי והרי העתקנו אותו לא ברשותו). מכאן שהפיצוי, בעיקרון, מובטח.

עם זאת, הפתעה חיכתה לנו למקרא פסק דין חדש. השופט שכיב סרחאן, מבית משפט השלום בנצרת, פסק לאחרונה (13/5/2014) בתיק ת"א 10740-11-12 שאול ביטון ואח' נ' מירי מרקוס קלי כי מאמר שהופיע באתר האינטרנט "מאמרים", כאילו "נתרם" על ידי הכותב שלו לרווחת הכלל, ומשכך העתקתו (המוכחת) לאתר המתחרה, לא רק שלא מזכה בפיצוי כלל, אלא גם שהתובע שילם בסופו של יום הוצאות לנתבע.

מדובר באתר של אקווריומים וחוות גידול דגי נוי. שאול ביטון הוא הבעלים של האתר discus.co.il והוא תבע יחד עם בנו (אשר כותב לו את מאמרי האינטרנט לאתר ומתחזק את האתר שלו) את האתר המתחרה של מירי מרקוס קלי, בשם mamlacha.co.il. בסופו של יום, המאמר שכתב בנו של ביטון, מתוך האתר שלו, הופיע באתר שלה, מילה במילה, אלא שהיא הסבירה לבית המשפט שהיא לקחה אותו מאתר בשם "מאמרים", שבו מופיעים מאמרים של שלל כותבים בחינם והבינה שהוא "פתוח לציבור". יענו – חופשי.

Fish_tank_(2)

ההתנהלות בתיק עצמו, בניהול ההוכחות, לא הייתה ברורה: ביטון האב לא העיד בכלל והוא הרי היה התובע הראשי. בנו, שכן העיד, טען "בחוסר תום לב משווע, תוך הצגת מצג שווא זדוני" (שזו דרכו של שופט להגיד כי מישהו שיקר), שהמאמר לא הופיע ב"מאמרים" אלא אך ורק באתר של אביו. הנתבעת הציגה הוכחות לכך שהוא דווקא כן הופיע שם. השופט קבע לפיכך שהוא כלל לא מאמין לעדותו. ולעצם העניין, מבחינתו, "מאמרים" הוא אתר שבו מפורסמים מאמרים מקצועיים לשימוש חופשי ולדעתו, זה כמו להעתיק "הגדרה" מאתר ויקיפדיה. אין על זה זכות יוצרים בגלל האכסניה שבה זה נוצר ופורסם. זו במה שיתופית. למען הכלל. בחינם.

בנסיבות אלה, השופט רואה בנתבעת בבחינת "מפר תמים", כלומר – מישהי שלא יכלה לנחש או לדעת שיש זכות יוצרים במאמר הזה או שיש בו זכות מוסרית וצריך לתת קרדיט לכותב. מבחינתה, היא השתמשה במידע שהוא "לרשות הכלל" ובחינם. דומה כי ברגע שהשופט מצא אי אמירת אמת בדברי התובע 2 ותמה על כך שהתובע 1 כלל לא העיד, הוא איבד כל סימפטיה לתביעה שלהם ומגד מצא לנכון לקבוע כי שימוש במאמר שמפורסם ברשות הכלל, ובאם אין לצידו קרדיט, מסיר את האחריות מהמשתמש. לפיכך הוא לא רק שלא קיבל את התביעה (שעל פניו נראית תביעה בטוחה), אלא גם החליט לחייב את התובעים דווקא ב-7500 שקל הוצאות שהיה עליהם לשלם לנתבעת. הרצחת וגם ירשת?העתקת וגם קיבלת כסף מהיוצרים המקוריים? ובכן, כן.

לא צריך להפריז במשמעות שיש לקביעות הללו. מדובר בכל זאת בהליך בבית משפט השלום, שאינו מהווה תקדים או המלצה לבתי משפט אחרים. כמו כן, אי אפשר לנתק את תוצאות ההליך מכך שנעשו כאן טעויות קשות בדרך ניהול התביעה: אי אמירת אמת על ידי עד אחד והימנעות מוזרה מהעדת עד אחר. עם זאת, ניתן לשים לב שהתביעות הראשונות שהוצגו כאן, באו מבית המשפט המחוזי, ונפסקו בהם סכומים משמעותיים לטובת התובע. קצת לא ברור לנו מדוע העדיף התובע לגשת דווקא לבית משפט השלום בתיק זה ומדוע דווקא בנצרת, שהיא לא ממש "ערש המהפיכה בזכויות היוצרים".

כחלק מניהול התיק, ברור כי גם בית המשפט שנבחר על ידי עורך הדין, על סמך ניסיונו והיכרותו את התחום, יש לו משמעות. מאחר והפרסום נעשה באינטרנט, יכול היה עורך הדין לבחור כל בית משפט בארץ לשם הגשת התביעה. תביעת זכות יוצרים מסוג זה ניתן לתבוע גם בבית משפט שלום וגם בבית המשפט המחוזי. למדנו עוד כי ככלל, לפני הגשת תביעה, צריך לבדוק היטב האם המאמר מפורסם אקסקלוסיבית באתר של התובע, האם מצוין לידו קרדיט ברור והאם ברור כי אסור להעתיקו.

6280512549_5a60fbe5b2_z

סוף דבר: עולם זכויות היוצרים משתנה לנגד עינינו, בפרט עם הקמת פלטפורמות אינטרנטיות רבות שמציעות חומרים "שיתופיים", כמו ויקיפדיה לדוגמא. אין לדעת האם אתר "מאמרים" היה זוכה לאותו מעמד גם בבית המשפט המחוזי אבל צריך לקחת בחשבון גם את העולם ה"חינמי" וה"שיתופי" כפקטור נוסף כאשר מבקשים לפרסם יצירות או מאמרים. אחרת, ייתכן ואנו מספקים, בלא להתכוון, חומרים טובים לאתרים של המתחרים. ולבסוף גם משלמים להם הוצאות משפט.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן