אהוד ברק מנהל את הבחירות דרך התראות של תביעות דיבה

אהוד ברק מנהל את הבחירות דרך התראות של תביעות דיבה. לפני יומיים הספיק לצייץ התנצלות בפני איל ההון וולטר סוריאנו, חובב תביעות הדיבה שהגיש כבר שתיים נגד העיתונאי רביב דרוקר (משום שלטענתו, אין לו קשר עסקי עם בנימין נתניהו כמו שטען העיתונאי). או-אז התפנה סוריאנו להתריע בפני ברק שיתבע גם אותו. ברק הסתמך על תצהיר מהתיק שבין סוריאנו לדרוקר ומיחזור חלק מהטענות על הקשר עם נתניהו. יממה חלפה משיגור מכתב ההתראה וברק מיהר לצייץ התנצלות. מתברר שזה היה רק הפתיח לחודש הדיבה של הרמטכ״ל הכי מעוטר בצה״ל.

חלפו רק יומיים ובינתיים נקלע ברק בעצמו להתגוננות מפני טענות כאילו הגיע, מוסתר צוואר, לאירוע מין או מפגש אצל איל ההון ג׳פרי אפשטיין, במקביל או בסמוך לבואן של ארבע נשים צעירות לאותו בית באותו תאריך. מאחר וימים אחדים קודם לכן נכתב כי אפשטיין חשוד בסחר בנשים צעירות למטרות מין, הרי הקורא הנחשף לתמונת ברק תחת ביתו של אפשטיין, הנראה כמו מתגנב ומסתתר, יכול כבר בעצמו לעשות את ההקשר.ֿ

התרגלנו לראות את ברק מחופש לאישה (בנסגרת מבצעים חשאיים) אך לא מחופש כדי לפגוש נשים. הפרסום מעיב על הקמפיין המדבר על ניקיון ציבורי. ואכן, באופן פבלובי, ברק הודיע כבר כי צולם עם מסתיר-צוואר בעיקר כי היה לו קר, וכי יתבע את העיתון הבריטי שהפיץ את הידיעה בתביעת לשון הרע. מובן שתביעה כזו, אם אכן תצא לדרך, תתנהל באירופה לפי חוקי לשון הרע אחרים מאלה שלנו ולאור פסיקות אירופאיות, שבהן חופש הביטוי כנגד פוליטיקאים ואישי ציבור רחב במיוחד. אריאל שרון תבע בזמנו את ה״טיים״ בארה״ב בגין פרסום שהיה לדיבה בעיניו, אך לא רווה נחת מההליך הארוך. בתום שנתיים קבע חבר המושבעים בניו יורק כי הדיבה חמורה, כי הטענה שידע מראש או תיאם את רצח הנוצרים בסברה ושתילה בזמן מלחמת לבנון – לא הייתה אמת, ובכל זאת, בפיתול משפטי אמריקאי קבע כי לעיתון יש הגנה ואין לפצות את שרון כי הגם שהמכתב לא היה אמת הרי העיתון האמין לטענה שפרסם.

הגנת העיתונאי המאמין בסיפורו היא הגנה שאומצה בישראל, וניתן להזכיר מקרים מוכרים, החל מהתביעה שהגיש סרן ר׳ נגד אילנה דיין (שכמעט ״הרשיעה״ אותו בשיחזור של הריגת ילדה בשידור ״עובדה״ בעוד הוא זוכה לבסוף) ועד תביעתו של ח״כ לשעבר אורן חזן נגד העיתונאי עמית סגל, שלא הוכיח אמנם את טענות ה״סרסור מבורגס״ אך כן הוכיח כי הסתמך על עדים והאמין לדברים. חזן קיבל לבסוף פיצוי בגין טעות בנוסח הצגת התחקיר באתר מאקו, אך לא את מלוא הפיצוי שתבע מהעיתונאי.

אך ייאמר מיד כי תביעות אלה, בלי קשר לתוצאותיהן, הן תביעות שערכן הגדול הוא בעצם הגשתן בתזמון בו הן מוגשות. מדובר בתקופת ערב בחירות והדרך היחידה של פוליטיקאי להתמודד עם ידיעה כמו זו, שעשויה להיחשב כ״פיגוע״ בקמפיין הבחירות, היא בהגשת תביעת דיבה. וכך, כל מערכת בחירות מניבה עימה יבול נאה של תביעות. ֿֿ

מערכת הבחירות הקודמת הביאה עימה את תביעת הדיבה של בני גנץ כנגד מי שנזכרה לומר, ערב הבחירות הקודמות, כי הוא הטריד אותה עשרות שנים קודם לכן. מאז הוגשה ברעש הגדול, נכנסה התביעה להדממה. לח״כ איתן ברושי, במהלך הכהונה, היה חשוב לתבוע את ראש מפלגת העבודה דאז, אבי גבאי. זה נגמר אחרי דיון אחד בהצעת פשרה שאומצה. לברק חשובה הגשת התביעה כעת כדי לנער מעליו את הטענה כאילו היה לו קשר לסרסור בנשים, בעיקר בעבור הנראות אצל הישראלים ערב הבחירות. זו מכת ברק והוא חייב להראות כי הוא מסתייג מהדברים.

לגבי התביעה עצמה, היה ותוגש, ואם גם באמת תתנהל, הרי לעיתון יהיו הגנות משלו – הוא הציג את הדברים, הוא לא טען בפסקנות, העלה סוגיות, מדובר בנושאים בוערים ובאיש ציבור, וכו׳. בבריטית זה נשמע יותר אמין. מה שמפרסמים שם על ידוענים הרי פורץ גבולות (כולל תמונות מבישות, פפראצי, וכל עניין פרטי או אישי שמזדמן). המועמד לראשות ממשלת בריטניה, בוריס ג׳ונסון, מצא ויכוח פרטי עם בת זוגו, בביתו (שנשמע בחוץ), פותח את כל מהדורות החדשות רק לפני חודש. כך שבריטניה אינה המקום הכי פוריטני בכל הנוגע לפרסומים מביכים ותביעות דיבה. אך התוצאה, אם ההליך לא יסתיים באמצע ואם באמת ייפתח, לא חשובה. ברק צריך טיהור מעכשיו לעכשיו. הגשת תביעה, בסכום גבוה, היא הפתרון המעשי והמיידי. ניהולה של התביעה בשנה הבאה – הרבה פחות.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן