תביעת דיבה: גבאי נותר בלי גיבוי

הוא לא חבר כנסת עם חסינות ולכן ניתן לתבוע את אבי גבאי. מנגד, התביעה החדשה נגדו, של הליכודניק צדוק כהן, בעייתית במידה רבה: במקום לתבוע את העיתון שפירסם את התחקיר, תובע את גבאי שהגיב, והכל בשיהוי של שנה

אבי גבאי עוד לא חבר כנסת, ומנהל את מפלגת העבודה (או "המחנה הציוני") מחוץ לכנסת (אחרי ששימש בעבר שר מטעם מפלגת "כולנו" והתפטר ממנה בהמשך). גם כשהיה שר מטעם "כולנו", לא היה חבר כנסת (אפשר להיות שר בלי להיות חבר כנסת).

מי חסין מפני תביעות דיבה?

לשון הרע, עורך דין לוינטל, אבי גבאי, דיבהאך מאחר והוא אינו חבר כנסת, הוא אינו חסין מפני תביעות דיבה. לחבר כנסת יש חסינות שמונעת, באופן עקרוני, הגשת תביעות דיבה נגדו על דברים שאמר תוך כדי עבודתו או בתקופת כהונתו. לאבי גבאי אין חסינות כזו.
כך יוצא כי הוא נתבע מפעם לפעם על התבטאויות המיוחסות לו, בניגוד לדברים שאומרים חברי כנסת מ"המחנה הציוני".
כאשר חברת הכנסת שלי יחימוביץ' התבטאה נגד חבר הכנסת איתן ברושי ממפלגת העבודה, שיוחסו לו הטרדות מיניות, לא ניתן היה לתבוע אותה, אך ברושי לא חסך תביעה ממר אבי גבאי, על התבטאותו בעניין זה. תביעה בסכום גבוה במיוחד.
כעת קיבל גבאי תביעת דיבה נוספת, חדשה, הפעם מחבר מפלגת "הליכוד", צדוק כהן, מסניף חדרה. התביעה הוגשה בגובה 300,000 שקל על כך שגבאי כינה את כהן "מאכער" בכתבה בעיתון "כלכליסט" בנובמבר 2017 וכן בפייסבוק באותה עת. מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי של שנה, משום מה.
כהן עובד בכנסת כלוביסט (שתדלן), ועיתון "כלכליסט" ערך תחקיר ובמסגרתו נטען כי "מסמך שהגיע לידי מוסף "כלכליסט" חושף כיצד כהן יגזור לכיסו עמלה של עד 15% מתקציב לליגה הלאומית בכדורסל שמימנו משלמי המסים".

קישור לכתבה המקורית

בכתבת פולו אפ (המשך), הוכנסה תגובה מצד אבי גבאי, אשר הגיב על מימצאי העיתון. בתגובה צוטט גבאי באומרו כי "מדובר בתרבות פוליטית של שחיתות ממוסדת. לפעמים קוראם לה צדוק כהן ולפעמים מולכו-שימרון. לא פרצה סערה ציבורית בעקבות פרשת צדוק כהן כי התרגלנו שמכייסים אותנו. צדוק כהן הוא פעיל ליכוד, מאכער שגובה באופן קבע 15 אחוז מכל העברה של ארגון ממשלתי לארגון אחר שהוא שותף בו. הוא חלק מהשיטה של השחיתות הממוסדת. זו תרבות שלטונית של שחיתות ממוסדת".

תביעת דיבה כנגד מגיב על כתבה בעיתון?

לא ידוע לנו אם כהן תבע את "כלכליסט", או רק את גבאי שהגיב בעיתון "כלכליסט", ואם התביעה הוגשה רק נגד המגיב, ולא נגד כתב העיתון והמערכת, יש להניח כי הדבר ירים גבה אחת לפחות בבית המשפט, משום שהפרסום המשמיץ נעשה בכתבה המקורית, ובנתונים שפורסמו, ומוזר לתבוע אך ורק את מי שמגיב על מה שנאמר בעיתון אודות התחקיר ולא את מי שיזם את התחקיר.
מי שמגיב בכתבה בעיתון על מידע שמפורסם שם, זכאי למספר הגנות של תום לב, בהסתמכו על הנתונים שהופיעו בכתבה. ניתן גם לומר שהוא מביע דעתו על המימצאים בכתבה, וכל עוד אלה לא הופרכו, הרי שיש מקום לדעה כזו או אחרת.
כך או כך, טרם הוגש כתב הגנה.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן