לינצ'טרנט הדור הבא

תופעת השיימינג ברשת, או בשמה הנוסף "ביוש"שיימינג ברשת

המושג הלוהט היום ברשת האינטרנט, וגם בעולם תביעות הדיבה, הוא השיימינג.
התרגום הקרוב ביותר לעברית הוא ככל הנראה "ביוש". עם זאת, הביטוי הפחות מוכר, לינצ'טרנט, עשוי אפילו לתאר נכון יותר את התופעה.
מדובר בפרסום משמיץ או מבייש, אפילו אם בבסיסו הוא מתאר אמת, שזוכה להפצה ויראלית ברשת החברתית (יכול להיות בפייסבוק לדוגמא),
באופן שבו רבים משתפים בו זה את זה, עד שהוא מאבד כל פרופורציות והמושמץ לא מצליח להתגבר על הפרסום שנפוץ לכל עבר.

במקרה חריג אחד הזכור מהשנה האחרונה, "ביוש" של עובד משרד הפנים, אריאל רוניס ז"ל, אף הסתיים בהתאבדותו.
סרטוני השיימינג למיניהם, המתארים צילום אותנטי במקור, שיוצא מכל קונטקסט כשהוא מופץ באופן ויראלי, הם למעשה שיימינג דור 2.
בשעתו, ייצגתי אישה כבדת משקל שצולמה, ללא ידיעתה, בעודה צועדת ברחוב, לתוכנית טלוויזיה על "מגפת ההשמנה". הסרט עצמו, כשלעצמו, אין בו רע.
הוא מציג אותה כמות שהיא. ואולם הקרנתו בפרומואים שוב ושוב, שירבובו בפריים טיים תחת הכותרת "מגפה", הם שזיכו אותה בפיצוי של כמה עשרות אלפי שקלים.
זכינו שם, בערעור בבית המשפט המחוזי בת"א, משום שהצילום היה אמת אבל לא היה בו עניין ציבורי, ודאי לא מחוץ להקשר המקורי של צעידה ברחוב, שהפכה לשידור מוביל בעל כורחה.
היה זה ביוש אבל בגירסא של טרום עידן יו טיוב. שיימינג דור 1.

דור 2 מזמן כבר כאן.

אחרי שעברנו את מסע הדה-לגיטימציה של "סרטון השוקולד" בטיסת ישראייר, את סרטון המתפרעים במלון באילת ואת קבוצת הנערים מכפר סבא שהתעללה ובעטה בכלב עיוור באכזריות,
נתקשה אולי לזכור כי במקור, היה ה"ביוש" הזה בבחינת תופעה חיובית. אנשים שחנו בחניות נכים בעוד אינם נכים, זכו לכך שתמונת רכבם הופצה לכל עבר. שיתביישו באמת.
אדם שהטריד מינית והיווה סכנה, קיבל את הקלסתרון שלו בכל פינה. תיזהרנה בנות ישראל.
אבל בהמשך, החלו אנשים "לחסל חשבונות" עם אחרים בהפצת מידעים שקריים, שמרגע שחרורם, כמו שד מתוך בקבוק, אי אפשר להחזירם חזרה. ואנשים משתפים ומשתפים.
אך המשתפים, בעודם מוסיפים הערות משלהם ומלבים את האש, אינם יודעים כי הם עשויים להיות חשופים עד יותר מהמפרסם המקורי, שלעיתים זהותו לא ידועה.

כך בפרשה אחת שנדונה בירושלים ממש לאחרונה, בלומנפלד נ' אסולין, נקבע פיצוי של 100 אלף שקל ועוד 20 אלף הוצאות רק על עצם ההפנייה לאתר אחר שהנתבע כלל לא כתב.
פיצוי רק בגין הקישור, שהוביל לאתר שנכתב על ידי כותב אנונימי וייחס לתובע פעולות עברייניות. לא מדובר בפסיקה חריגה מבחינה עקרונית, אלא דווקא מבחינת גובה התשלום.
בית המשפט המחוזי בירושלים אישרר את הסכום.

זה גם לא מקרה חריג. קחו למשל ריב בין שני אנשי אקדמיה. פרופ' פלאוט קישר את ד"ר גורדון לקבוצת "יהודים למען עראפת" ו"למען היטלר" תוך שהתבסס על מקורות אנונימיים שהפיצו שמועות ברשת.
בדברים לא היה אמת והם אכן פגעו בשם הטוב. להגנתו, טען כי רק ציטט מאמרים של אחרים.
זה הסתיים בבית המשפט המחוזי בנצרת בפסיקת פיצוי של 80000 שקל לערך.

קישור לשמועות, ציטוט של דברים שאחרים אומרים – מה שהפך לחם חוקנו בפייסבוק, מתגלה בבית המשפט כצעד מסוכן.
גם עובד של חברת צים בשם אבי לוק שסיפר ללקוחות של המתחרה "או.סי ליינס" כי החברה המתחרה נמצאת בקשיים כלכליים, מצא עצמו נתבע יחד עם חברת צים ונדרש לשלם 50000 שקלים פיצוי ועוד הוצאות משפט.
הוא טען שלא המציא את השמועה, שמע אותה והפיץ הלאה, אבל הטיעון הזה לא עזר לו.
בבית משפט השלום בחיפה גם כן נקבע כי הפצה של שמועה או קישור למשהו שאחר יצר, לא נפתרת באמירה "זה הוא אמר" ו"אני רק חזרתי".

אם לא בודקים את השמועה עד הסוף, חוטפים. לא רק בפייסבוק. גם בעולם "האמיתי".

הנה, זה קרה ממש לאחרונה גם לגוף מכובד ואחראי כמו "ידיעות אחרונות".
200 אלף שקלים פיצוי ועוד 30 אלף הוצאות קיבלה השוטרת נ', אחרי שב"ידיעות" שירבבו אותה לכתבה על מפקד מחוז ירושלים לשעבר במשטרה, ניסו שחם, שהואשם ונחשד בהטרדות מיניות.
נ' מצאה עצמה כחלק מהסיפור, ואחרי שתבעה את העיתון התברר שלא היה ביניהם רומן, בניגוד לשמועות, והיא כלל לא שייכת לתיק ולרשימת העדות.
התוצאה היא שאנשי העיתון הסתמכו על מישהו שאמר למישהו משהו, ושילמו משהו משהו.

מכאן אפשר להבין שהמקשרים, שולחי הקישורים והמשתפים –חשופים בפייסבוק, ברשתות חברתיות, באינטרנט בכלל, וגם בעולם האמיתי.

הפצת השיימינג  – "תאונת שרשרת"

ועם זאת, בכנס שנערך לאחרונה בלשכת עורכי הדין (28/10/2015) בנושא תופעת ה"שיימינג", ובו הוזמנתי ליטול חלק בפאנל של עורכי הדין, מצאתי עצמי בעמדת מיעוט.
אמנם הסכמנו כי הפרסום – שגם אם במקור הוא פרסום לא חמור או פרסום אמת – הופך אחרי ההפצה ההמונית וההערות שמתווספות לביוש פומבי,
אך מצאתי כי יתר הדוברים על הבמה, בניגוד אליי, סברו כי מדובר בתופעה שאין לה מרפא
(ראו איך סיקר זאת עו"ד אבי חימי, שגם ציין בסקירתו כי דעתי היא דעת מיעוט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4723041,00.html).
בזה אחר זה העידו חבריי כי למעשה אין את מי לתבוע. בתי המשפט נוטים שלא לראות בפלטפורמה אחראית. כלומר – לא ניתן לתבוע (ברוב המקרים) את האתר.
הכותב הראשון – יוצר הפרסום, נחשב בעל דעה אותנטית שזכאי להביע דעה או מי שצילם משהו אותנטי. ואילו כל יתר המגיבים, המפיצים והמשתפים – "רק" מעבירים הלאה ולא כתבו את הפרסום.
התוצאה של חבריי היא שאין אשמים.

לטענתי, יש להתייחס לפרסום כזה כאל "תאונת שרשרת" שבה כל כלי הרכב המעורבים צריכים לפצות את הרכב שנפגע, אפילו שהתאונה החלה ברכב הראשון שבגללו נדחפו כולם.

לפי קריאת סעיפי חוק איסור לשון הרע, חוק מיושן שאינו מותאם בהכרח לשפת האינטרנט, ברור כי גם על פיו, מפיצי השיימינג יכולים לחטוף.
ודאי אם הם מוסיפים ומתבלים בדברים משלהם, שכן אז הם בעצם מדווחים על משהו שלא חוו, וספק אם תעמוד להם הגנת תום הלב המדברת על הבעת דעה,
בתנאי שחווית בעצמך את החוויה או ביררת ובדקת אותה בבדיקה מינימלית.

וייתכן כי המזור היחיד לפי החוק הקיים נעוץ דווקא בסעיף הפחות מתוייר בו, זה שמאפשר הגשת קובלנה פלילית במקרה של כוונה לפגוע. זה מסלול לא פשוט ודורש הוכחת זדון.
ההליך ארוך ומתיש ומתנהל לפי הדין הפלילי. אך בסופו, אחרי הרשעה, ניתן להשיג ענישה משמעותית של מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע עבירה וקנס, עונשים אפקטיביים במיוחד, כמו גם פיצוי.
כך השגנו רק לאחרונה בפרשת גיל נ' שדה, שבה הורשע שכן שיצר סרטונים מביישים כנגד שכניו, בהם הוצגו כעבריינים, תוך שהוא מתייג אותם במכוון ודואג להפצתם ברשת.

מול אוזלת ידן של הרשויות, של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, במניעת פגיעה חמורה המובילה להתאבדויות ולביוש משמעותי, דומה כי זו כיום הדרך היחידה להעברת מסר תקיף – גם אם על ידי אזרח פרטי – בעניין של גזענות, הסתה ודיבה.

********

בתי המשפט נוטים שלא לראות בפלטפורמה אחראית -
הכותב הראשון – נחשב בעל דעה אותנטית שזכאי להביע דעה.
או מי שצילם משהו אותנטי, יתר המגיבים, המפיצים והמשתפים – רק מעבירים הלאה ולא כתבו את הפרסום.
התוצאה היא שאין אשמים לכאורה.

צפו בעורך דין רון לוינטל מסביר כיצד המערכת המשפטית מתייחסת לתופעה החדשה.
וכן מדוע לפני שעושים Share  כדאי להתקשר.

 

 

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן