יצירה מוסיקלית

16408289_s

למלחינים (קומפוזיטורים), כותבי מוסיקה, יש כמובן זכות יוצרים ביצירה שיצרו. החוק לא מבדיל בין יוצרים כמו באך ובטהובן לבין מוסיקאים ישראלים כמו שלום חנוך ומיקי גבריאלוב ובינם לבין מוסיקאים של ג'ינגלים או אנשים שיצרו שיר בודד כלשהו, שיר ילדים או שיר סתמי לחלוטין. העניין
הוא לא הרמה של השיר, האיכות של הלחן, הרצינות שמייחסים לשיר או היקף ההשמעות שלו. גם לא הסגנון – ראפ או דרעק או פופ או רוק, פאנק ב-פ' דגושה או בפ' רפה. כל יצירה מוגנת בזכות יוצרים לפי החוק. אפילו "ברווזים ברווזים בואו הבייתה" של עובד והברווזים או "אני רוצה כפית סוכר" של שאול צירלין. מי שהלחין שיר – הוא יוצר מוסיקלי וזכאי להגנת החוק.

אם לא מדובר בנעימה ויש גם מילים שצמודות לשיר, הן מוגנות בנפרד כיצירה "ספרותית" (כך קובע החוק). גם המילים של עובד וגם המילים של צירלין הן יצירות ספרותיות לצורך ההליך המשפטי, בדיוק כמו המילים של משוררים כמו חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, נעמי שמר ויוסי גיספן.

זכויות יוצרים לעיבוד ולא רק להלחנה

גם לעיבוד יש זכות יוצרים. יצירת רמיקס או עיבוד חדש (תזמורתי או מוסיקלי) הם, מה שנקרא בחוק, "יצירה נגזרת" – יצירה שנוצרה כ"נגזרת" של היצירה המקורית או נגזרת ממנה. הרי אם לא הייתה היצירה המקורית של המוסיקאי, לא ניתן היה לייצר לה רמיקס או עיבוד חדש. יצירה נגזרת מבוססת על היצירה המקורית ולכן היוצר שלה (כן, גם מי שממקסס יצירות הוא יוצר, וגם אלוש הוא יוצר של הרמיקסים שלו), צריך לבקש רשות או לשלם תמלוג למוסיקאי, שהוא היוצר המקורי.

בכל אופן – כל מוסיקה זכאית להגנת זכויות יוצרים כדי למנוע שימוש לא מותר בה, בכל ז'אנר מוסיקלי. פופ, רוק, קלאסי. אפילו ג'אז הולך. אני מניח שגם טראנס, ככל שהיוצר יהא פיכח דיו כדי לשחזר את היצירה בבוקר שאחרי תום מסיבת הרייב, יהיה מוגן.

כך יוצא שכשמישהו חושב ש"גנבו" לו את היצירה והוציאו ממנה כמה תווים לשיר "חדש", הוא רשאי לתבוע תביעה על הפרת זכויות יוצרים. פעם תבעו את ג'ורג' האריסון על הפרה כזו (וגם ניצחו) כי הוא חזר בשיר שלו על שיר משנות ה-50'. הוא אמנם שיכנע את בית המשפט שהוא יצר את השיר שלו בלי קשר, וה"ביטל" לא העתיק את השיר (וקיווה לא להיתפס) אלא באמת יצר את זה בעצמו (אולי ב"השראה" לא מודעת של משהו שהוא שמע פעם ו"שכח" ששמע), אבל אפילו ה"ביטל" הפסיד, כי כמו שאומרים אצלנו הילדים, "השני היה קודם".

אבל רגע לפני שאתם מרימים טלפון למשרד נגיד לכם שהאמת היא שאין טעם לתבוע שימוש בקטע מוסיקלי שגור או כמעט-טכני או שבלוני. מייקל ג'קסון נתבע פעם על שימוש במוטיבים של זמר מוכר פחות במסגרת יצירת הדואט עם פול מקרטני – "The girl is mine" אבל בית המשפט קבע שאין מדובר באמת בהעתקה אלא ב"השראה". היה מדובר בקטע קצר מאוד והרי מוסיקאים יודעים שעם שמונה תווים אין יותר מידי קומבינציות או וריאציות ובסך הכל – עשויים להיות קווי דימיון או חזרות על מספר תווים מינימלי. כך שרק העתקה "מובחנת", של ממש קטעים שלמים או לחן שבולט ש"נגנב", כדאי לתבוע בגינו.

זכות יוצרים להמנון ולירושלים של זהב

ויש מקרים שבהם הדימיון רב כל כך עד שהתביעה מוצדקת. אפילו "התקווה" שלנו, ההמנון, קצת "גנובה" מיצירה קלאסית אחרת (יצירה מולדאבית של המלחין בדיזיך סמטנה, ובה מוטיבים צועניים-רומניים, שחשב על שוורים שבורחים מהעדר כשכתב את היצירה הצוענית "מולדתי" וממש לא על שיבת יהודים לציון). תקשיבו ממש להתחלה של הקטע הזה ותבינו כמה מביך זה לדעת שההמנון שלנו הוא יצירה צוענית גנובה.

גם ההמנון האלטרנטיבי של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", קצת "הושפע" (נקרא לזה בשפה יפה) משיר עם באסקי (לא מספיק שלא נותנים להם חבל ארץ בספרד והם במחתרת, גם את שירי העם גונבים להם?). אחרי מותה נטען שהיא גם הודתה בכך שקצת "הושפעה" וגם "הודתה" בכך בסמוך למותה. הנה הלינק לכתבה על הודאתה של שמר.

הביצוע של איבנז בקישורית הזו (שתי דקות עם גיטרה והבתים מאוד דומים):

בוא נגיד את זה ככה: אם איבנז היה תובע, אני מניח שהוא היה זוכה. הדימיון רב.

אם אתם רוצים להאזין לעוד "השפעות" וקווי דימיון, נסו את הבלוג הבא

יש בו רשימה ארוכה ומרתקת של שירים ישראליים ומקורות דומים, יותר או פחות, מהעולם (אם כי יש בו גם טעויות כשהוא מייחס "גניבות מוסיקליות" לקטעים ישראלים שממילא נאמר מראש שאינם אלא גירסאות בעברית ללהיטים מחו"ל ועל כן אין כל "חידוש" בכך שמובא לצידם המקור). ובכל זאת, מרתק במיוחד הוא הקטע של ז'אן לוק פונטי, כנר הג'אז הצרפתי, שמזכיר מאוד את הפתיחה של הלהיט "שינויי מזג האוויר" של שלמה ארצי. ממש מעניין לשמוע:

מה עוד?

בעיקרון, לא צריך "לרשום" יצירה מוסיקלית באיזו רשימה כדי לקבל עליה זכות. מעצם יצירת היצירה, וגם בלי "לרשום" אותה, היא כבר נחשבת ליצירה של המוסיקאי. רוב המוסיקאים בארץ חברים באיגוד אקו"ם והוא מטפל עבורם בתמחור השימוש ביצירה, בגביית תמלוגים עבור השימוש מתחנות הרדיו והטלוויזיה וכן מאולמות שבהם מופיעים עם השירים או מנגנים אותם (אפילו ממספרות שמנגנות רדיו או דיסקים). התמחור של השימוש ביצירות מופיע באתר אקו"ם.

עם זאת, אין כל חובה לאמן להיות חבר באקו"ם (תשאלו את עמיר בניון, שהחליט שהוא לא רוצה להיות חבר באירגון בגלל התמלוגים הנמוכים שהוא מקבל לטענתו, ראה כאן.

כמו כן, אמן יכול להיות חבר באקו"ם, ועל פי התקנון של האיגוד, להחריג שיר מרשימות אקו"ם – כלומר לבקש מאקו"ם להימנע מלטפל עבורו בתמלוגי יצירה מסוימת, אותה הוא ינהל לבדו (כלומר הוא יקבע מה עלות השימוש בה, שלא על פי המחירון, והוא גם זה שיתבע, במידה ותהא הפרה, את תביעת זכות היוצרים בגינה). הנה העמוד שבו מופיעות רשימת היצירות המוחרגות – שאקו"ם הסיר ידו מהן.

הכספת – שומרת על זכויות יוצרים שלכם

האתר שלנו מציע שירות מיוחד – של הפקדת יצירה אצלנו, ב"כספת", כדי להוכיח בהמשך – במידת הצורך – מתי נוצרה, מתי נרשמה ואת זהות האדם שהפקיד אותה אצלנו, לכל מקרה שבו היוצר יזדקק להוכחה זו.

מה עוד נרצה לדעת?

זכות היוצרים קיימת ביצירות מוסיקליות למשך של 70 שנה. כאמור, המילים של השיר הן יצירה ספרותית של הכותב.

באופרה – נפריד בין הטקסטים והעלילה שהם יצירה דרמאטית מוגנת לבין המוסיקה שהיא יצירה מוסיקלית. אך בסרט קולנוע – היצירה המוסיקלית היא הפסקול והיא חלק מהיצירה הקולנועית ולא עומדת בפני עצמה אך נוכל לבקש זכות יוצרים ביצירה מסוימת שהיא חלק מפס הקול.

והנה שאלות שרציתם לשאול אך לא העזתם

  1. האורך קובע? לא. גם יצירה קצרה, כל עוד היא מקורית, היא יצירה מוגנת. כבר נקבע בעבר (בארה"ב) שסט תופים קצר, ריף גיטרה או ואריאציה קצרה מאוד הם מספיקים כדי להיחשב כ"יצירה". אבל בדרך כלל, בתביעות של זכויות יוצרים על "גניבה מוסיקלית", פלגיאט של יוצר אחד מיצירתו של השני, המינימום שקבעה הפסיקה האמריקנית הוא ארבעה תווים דומים. כלומר – אם מדובר בקטע שבו רק שלושה תווים "הועתקו" או נשמעים "דומים", זה לא נחשב לגניבה מוסיקלית.
  2. יש מקום מיוחד שבו תובעים על גניבות מוסיקליות? מוסיקאים, שחושבים שמוסיקאים אחרים "גנבו" להם את היצירה, הם בדרך כלל שניהם חברים באיגוד אקו"ם, וכל מי שחבר בו מחויב ללכת לתבוע את האחר על הפרת זכות יוצרים במסגרת הליכי הבוררות הפנימיים של האיגוד. בדרך כלל הבורר הוא השופט בדימוס תיאודור אור ולבוררויות יש כמה פלוסים ברורים: זה רץ מהר מבית משפט, זה לא תמיד מתפרסם, אין קהל היושב במהלך הדיון וזה פאנל מקצועי שכבר מכיר את החומר. אבל אם מי מהצדדים אינו מוסיקאי החבר באקו"ם, נניח שמוסיקאי מגלה שמפיקים או פרסומאים" גנבו" לו את היצירה, הוא תובע אותם בבית המשפט.
  3. למפיק ההקלטה יש זכות משלו על ה"מאסטר", על ההקלטה עצמה והוא יכול למנוע את השימוש בהקלטה הספציפית או לבקש עבורה תמלוג. הזכות היא שלו לפרק זמן של 50 נה מאחר והוא זה שמימן את ההקלטה או החליט על ההקלטה או הפיק אותה (כלומר – הביא את ציוד ההקלטה ודאג שתהיה הפקה מוסיקלית להקליט). אין מדובר על מפיק מוסיקלי רשמי בהכרח אלא על כל אדם שאחראי על כך שההקלטה קיימת והוא זה שהביא את הציוד שהקליט אותה. ניתן לעקוף זאת על ידי הקלטת היצירה מחדש.
בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן