המחוזי מחדש: הסדרי ראייה לסבא וסבתא עם הנכדים

יש זכויות גם לסבא וסבתא: ביהמ"ש מכיר בזכותם לתבוע הסדרי ראייה עם הנכדים, על אפו וחמתו של ההורה המתנגד לכך. מה שקובע – טובת הקטין

לפני שבועות אחדים הארץ נרעשה מפסיקה של בית המשפט המחוזי אשר התירה לסבא וסבתא לתבוע את ההורים שלא התירו להם לפגוש את נכדיהם, כלומר – הכירו בזכות הסב והסבתא ליהנות מהסדרי ראייה עם הנכדים, כשם שהורים יכולים לתבוע הסדרי ראייה עם ילדיהם. החדשנות היא בכך שההורים עודם בחיים והם מנסים למנוע מהנכדים לפגוש את ההורים, ולכאורה, על פי החוק, להורים הזכות להחליט על אשר קורה את ילדיהם.

במשך שנים הייתה קיימת פסיקה ברוח זו, המאפשרת לסב או לסבתא לדרוש לקיים מפגשים עם הנכדים רק כאשר אחד ההורים (או שניהם) אינם בחיים, בעיקר במקרים בהם ההורה שנותר אלמן פועל לניתוק הקשר. כמו במקרים רבים אחרים הקשורים בדיני המשפחה, בית המשפט מונחה על ידי מה שמוגדר כ"טובת הקטינים", ועניין זה נתון להתרשמות אישית של השופט עצמו, הפוגש את הקטינים לבדו בלשכתו או כפי שהדברים באים לידי ביטוי בתסקירים של מרכז הסיוע, כלומר – עובדות סוציאליות שמכינות תסקיר על בסיס ראיונות עם הנוגעים בדבר. היו כמובן מקרים בהם הוחלט כי לטובת הנכדים דווקא לא כדאי שיחודש הקשר עם הסב והסבתא, מחשש לפגיעה בהורה שנותר או ביחס הקטינים אליו.

מבחינה הומנית, ברור שיש לתת לסבא וסבתא זכויות של מפגשים עם הנכדים. לא הנכדים ולא הסבים והסבתות צריכים לסבול מהתנהגות נקמנית או מרושעת במתכוון או מקפחת של דור ההורים. הדברים ודאי נכונים כאשר ההורה הקשור באותם סבים וסבתות נפטר ונותר ההורה השני המבקש לנתק עימם את הקשר או כאשר ההורים עוברים הליך של חזרה בתשובה או חזרה בשאלה ומבקשים לנתק את הנכדים מהסב והסבתא שאינם עוברים הליך כזה.

גם מבחינה משפטית, יש היגיון רב באפשרות תביעת הסדרי ראייה על ידי סבא וסבתא. שהרי כאשר אב בורח אינו משלם מזונות, רשאית האם הגרושה לתבוע את מזונותיו מהסבא והסבתא. כלומר – לצורך זה, התשלום של המזונות, המחוקק מכיר בקשר כזה ביניהם ולפעמים נפסק כי הם אלו שצריכים לשלם במקום בנם שנעלם עבור מזונות האישה והנכדים. ואם לצורך חובות הם קשורים לנכדים, ודאי הגיוני שיהיו קשורים לצורך זכויות.

מבחינת טובת הקטינים, ובכן, זהו מושג חמקמק מאוד, נתון לפרשנות, ואינו צפוי מראש בעת הגשת התביעה. דבר אחד בטוח: מניעת הקשר עם הסבים והסבתות היא מעשה בלתי הפיך, שכן הסבים והסבתות אינם נהיים צעירים יותר. כעבור שנים אחדות, כשהקטין יעמוד על שלו, יכול ויכעס מאוד על ההורה שמנע ממנו את השנים האחרונות בהם יכול היה להכיר את סבו או סבתו.

השופט שאול שוחט, ששימש במשך שנים כשופט לענייני משפחה ויושב כיום בבית המשפט המחוזי, הוא האחראי לפסיקה האחרונה המתירה לתבוע הסדרי ראייה בין סבים לבין נכדים וכן להתיר לסב לא ביולוגי לעמוד בקשר עם הנכדים ("ידיד קרוב" של הקטינים, גם אם לא סב ביולוגי). פירוש הדבר הוא שבעתיד גם דוד או דודה יוכלו לתבוע הסדרי ראייה וגם קרובי משפחה אחרים שעד היום לא היו מוזכרים בחוק והפסיקה לא הוסיפה אותם לשורות בעלי הזכויות בהסדרי ראייה.

בעבר הייתה זו פסיקה ראשונית של השופטת צילה צפת, שגם היא בינתיים מונתה לבית המשפט המחוזי, אשר הכירה בעצם הזכויות של סב וסבתא לתבוע הסדרי ראייה (מדובר בפסיקות יצירתיות שכן בחוק עצמו אין הסדר מפורש כזה והמחוקק פשוט לא חשב על הרעיון הזה). כיום ניתן להגיש תביעה כזו, כאמור, אך תוצאותיה תלויות בהתרשמות אנשי המקצוע מטובת הילדים המעורבים בעניין, וזו כמובן פונקציה של מידת ה"תרעלה" שקיבלו מבית כנגד הסב והסבתא וכן במידת היכולת של הסב והסבתא שלא לנצל מפגשים עם הנכדים לצורך "סגירת חשבונות" עם ההורה והשמצתו בפניהם.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן