אני פה בגלל אשתי

ד"ר לדרמן תבע את ראש העיר קרית גת על מה שהוא אמר על… אשתו (שכלל לא תבעה) – וזכה. ב-430,000 שקל. במקומה. אביו המנוח של בני אברהם ז"ל, חייל צה"ל שנחטף, תבע פגיעה הנובעת ממה שנכתב עליו, וטען שהוא עצמו הנפגע, וגם כן זכה. ב-285,000 שקל. במקום בנו. האם מדובר במקרים חריגים או במגמה? אפשר לתבוע בגין פרסום שנכתב בכלל על מישהו אחר, ולטעון שנפגענו בגלל הקשר שלנו אליו?

בהליכים משפטיים יש דרישה שהתובע יהיה בעל נגיעה בעצמו בעניין. אתה לא יכול לתבוע בשם השכן שלך או בן הדוד שלך. אתה תובע את מה שפוגע בך. לא בשם אחרים ולא עבור אחרים. וזה גם העיקרון בתביעות לשון הרע: התובע בתביעת לשון הרע צריך להיות האדם שנפגע מהדברים. זה שאמרו עליו את הדברים, ולא מישהו אחר, ש"נפגע בשמו".

אבל בעת האחרונה קבע בית המשפט אחרת, במקרה המעט מוזר של ראש עיריית קרית גת, אבירם דהרי, שתושב העיר בשם ד"ר דרור לדרמן תבע אותו בתביעת דיבה (לדרמן נ' דהרי, ת.א. 15356-03-13). לדרמן הטריד את ראש העיר ואת העירייה עצמה במכתבים רבים ובטענות שונות, לטענתו – בביקורות ענייניות על ההתרחשות בעיר, גם ממקום שבתו באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב. בעבר היה אביו של לדרמן עובד העירייה ופוטר. לדרמן הפך לגדול המתנגדים של ראש העיר. בתגובה, שלח ראש העיר התייחסויות אל האוניברסיטה ואל הקרן שמימנה את הפוסט-דוקטורט של לדרמן והעיר עיניהם לכך שהוא מנצל את הזמן, שבו הם מממנים את שהותו שם, כדי לתקוף את העירייה והעומד בראשה. לא אלאה את הקוראים בכל הנטען בכתבי הטענות ובפסק הדין (לדברים קדמה תביעה קטנה שהוגשה בין הצדדים ועוד מכלול הליכים), אך ארצה להדגיש נקודה יוצאת דופן, שיש לשים לב אליה.

לא זו בלבד שפסק הדין שניתן, הועמד על סכום חריג של 430,000 שקלים (שראש העיר ישלם לתושב), אלא גם שהשופט אבישי זבולון (מבית משפט השלום בקרית גת) קבע, בין היתר, כי הנתבע יפצה את התובע בגלל… דברים שהוא כתב על אשתו של התובע (שבכלל לא הגישה תביעה ולא הייתה תובעת לצידו). כלומר, עצם העובדה שהטקסט שנכתב פגע באשתו של התובע, מקנה לתובע זכות לקבלת פיצוי. פסק הדין הזה נמצא בפני ערעור ואינו סופי. אך הרעיון ולפיו נפגע מישהו בגלל דברים שנאמרו על מישהו אחר, הקרוב לו, אמנם חריג, אך הזכיר לי מקרה קודם אחד, שבו הופעל אותו עיקרון.

לפני שנים אחדות הסתיים משפט דיבה, גם הוא מוזר, שבו תבע חיים אברהם (שנפטר בינתיים), אביו של חייל צה"ל החטוף בני אברהם ז"ל, אחד משלושת החיילים החטופים בידי חיזבאללה (שגופותיהם הוחזרו לאחר מו"מ ארוך). האב, חיים, תבע בשם בנו המת, וגם בשמו-שלו, כי שמו-שלו (ושל בנו המנוח) נפגע מידיעה שפורסמה אודות בנו באתר האינטרנט "עניין מרכזי", שם צוטטה כתבה מהפייננשל טיימס ולפיה החיילים נחטפו מאחר והיו מעורבים בניסיונות לבצע עסקת סמים בגבול הלבנוני (דבר שלא הוכח מעולם). הידיעה הופיעה בשעתו בעיתון המקוון, והאב ביקש לתבוע את הפגיעה שחווה כנובע מכך שיוחס לו כי הוא אביו של חייל חטוף, אשר נחטף בשל חמדנות ורצון לבצע עסקאות פליליות של סחר בסמים.

ההתנהלות במשפט זה (ת"א 2338-04 חיים אברהם ואח' נ' יצהר ואח') הייתה מוזרה מלכתחילה: התביעה התקבלה למרות שלא הוצג הפרסום, התביעה של המנוח התקבלה למרות שלפי החוק לא יכול אדם מת להגיש תביעה וכן הלאה. כמו כן, הדבר המוזר עוד יותר בה, היה כי האב, שאינו האיש שמוזכר בפרסום, זכה בתביעתו ב-285,000 שקלים, סכום שגם הוא גבוה, בזכות זאת שטען, וטענתו התקבלה, כי הוא (!) נפגע מהפרסום אודות בנו (!), ולא רק בנו המנוח נפגע. כך קבעה השופטת ד"ר דרורה פלפל, אז בבית המשפט המחוזי בת"א.

שתי פסיקות אלה פותחות פתח להכפלה או שילוש של כלל תביעות לשון הרע, אם חושבים על הדבר באופן יצירתי. כשם שבתביעות נזיקין, ישנו עיקרון של "נפגע משני" שלפעמים נקבע כי הוא "נפגע ראשי", כך ניתן להגיש תביעות דיבה ולשון הרע של קרובי משפחה על מה שנאמר על קרוביהם. בשעתו, בטרם נפטרה, שקלה יעל זאבי, אלמנתו של רחבעם זאבי גנדי ז"ל, לתבוע בשמו את התוכנית "עובדה" של אילנה דיין, שבה הופיע תחקיר אודות "מעלליו" המיניים, הטרדות מיניות וקשרים עם עבריינים, שנים רבות לאחר הירצחו. כל יועצי המשפחה הבהירו לבני המשפחה כי לא ניתן להגיש תביעה בשם זאבי ז"ל, אך יכול להיות שהאלמנה עצמה, בטרם נפטרה, יכלה להגיש תביעה בעצמה, ברוח הפסיקות של אברהם ז"ל וכמו ד"ר לדרמן, שמקבל כעת פיצוי על הפגיעה ב…אשתו.

ועל אותו עיקרון, יכול למעשה כל אדם, שקרוב לו, בן משפחה שלו או חבר טוב שלו מושמץ, להגיש תביעה אם הוא עצמו סבור כי הקרבה אל אותו מושמץ, "מקרינה" גם עליו, ופוגעת בעקיפין (או במישרין) גם בו. ולנו, כמשרד עורכי דין העוסק בתחום הדיבה ולשון הרע, נפתח אשכול שלם של תביעות-בת ותביעות-אחיות של מי שעמדו ליד, שמעו בצד, נראו ליד, מקושרים אל, חברים של, בני משפחה או מקורבים.

אך קשה באמת להאמין שכל התביעות מסוג זה תתקבלנה. בשתי הדוגמאות שהבאנו למעלה המדובר במקרים בעלי עניין ציבורי. אשתו של פעיל פוליטי מושמצת והפעיל תובע את ראש העיר. בנו של התובע האחר היה חייל מפורסם מאוד, כאחד משלושת השבויים, ששמם נישא בפי כל. כמו כן, ישנה בעיה נוספת שמתעוררת: הרי בית המשפט יכול בהמשך לקבל תביעה נוספת בגין אותו פרסום, הפעם מצד האישה עצמה (אשתו של ד"ר לדרמן לדוגמא). היא עוד לא תבעה, וכבר לפחות בית משפט אחד קבע שהפרסום הוא אכן לשון הרע, ומכאן שדרכה קצרה להגיש בדיוק באותו עניין עוד תביעה חדשה.

בכל אופן, בשני פסקי הדין גם לא נומקו באופן משפטי מנומק אותם "פיתולים" שאיפשרו את מתן הפיצוי לאבא-של ולבעל-של במקום הבן והאישה. כך שיש בערעור של ראש העיר דהרי, אם לא יסתיים בפשרה אלא בפסק דין מנומק, כדי לתת סימנים בשאלה האם ניתן להגיש פיצוי על פגיעה בבן משפחה, שהוא כלל לא תבע, ואתה תובע במקומו את פגיעתו (או לטענתך – בעצם פגיעתך), והאם בהמשך אפשר להגיש עוד תביעה נוספת, הפעם מצד בן המשפחה הנוסף שאחר עשה בשבילו את העבודה. האם כל פרסום יכול לייצר מספר תביעות והאם עדיף למשרדנו ליצור קשר עם משפחות ענפות ומרובות ילדים, שם כל ילד יכול לתבוע את הפגיעה באביו או אימו.

נמתין להתפתחויות וללקוחות ברוכי ילדים.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן