איך זה מתבצע והאם הטקס חוקי?

טכנית וחוקית – איך זה מתבצע?

ובכן, חל איסור לחתן איש ואישה פנויים (רווקים, גרושים או אלמנים) בישראל שלא על ידי רב או איש דת מוסמך. אך אנו מדברים כאן על זוגות, שמסיבה כלשהי לא יכלו להתחתן בארץ, ועל כן נסעו במיוחד כדי לעקוף את הבעיה והתחתנו בחו"ל כך שלאחר מכן הם הגיעו לארץ נשואים. הפסיקה כבר קבעה, כי מאחר ומדינת ישראל קשורה באמנות בינלאומיות ומכוחן מכירה בנישואים של אזרחים ישראליים שנערכו בחו"ל (בקפריסין לדוגמא, אך לא רק), הרי עם שובם לארץ, הם נרשמים כנשואים במשרד הפנים ונחשבים נשואים בישראל לכל עניין ודבר.

אז יופי, את הבעיה ההילכתית וגם את החוק האוסר על נישואיהם הם אולי פתרו. אך מה עם הטקס? מה עם ההזמנות, האולם, הכיבוד, האורחים? האם מגיעה להם כעונש חתונה בלי כל סממן יהודי? בלי כתובה, בלי החלפת טבעות ובלי הברכות? האם הם אמורים להסתפק ברישום טכני במשרד הפנים ללא חוגגים ואורחים? האם לא מגיעה להם חתונה "כדת משה וישראל" כשהם כבר בישראל?

אין אנו בודקים בציציות (תרתי משמע) מדוע אותו אזרח ישראלי-יהודי נאלץ להתחתן בחו"ל. זה בדרך כלל קורה:

  1. כשהוא/היא מתחתנים עם אדם לא יהודי (נוצרי, מוסלמי או בעל דת אחרת שהכירו בארץ, לרבות עובד/ת זר/ה, תייר/ת, מישהו שהכירו בחו"ל ועשה "עלייה" וכו')
  2. כשהוא/היא מתחתנים עם אדם יהודי, לפחות בעיני עצמו, אלא שהרבנות בארץ רואה בו או בה – אדם "שיהדותו מוטלת בספק" (בדרך כלל יוצאי ברה"מ או אתיופיה, אנשים שערכו גיור לא מוכר בארץ – על ידי רפורמים או קונסרבטיבים, אנשים שאבא שלהם יהודי אך אמא שלהם לא, בני זוגות מעורבים ולא פעם – יהודים אמריקאיים)
  3. אנשים שמסיבה עקרונית או חילונית או אחרת לא מעוניינים להתחתן על פי הלכות הרבנות בארץ (חילוניים "שרופים", אנשים המגדירים עצמם אתיאיסטים או "שונאי" ממסד דתי מקצועיים)

למרבה ההפתעה, למרות שהרבנות והיהדות "הקיאו" את הזוגות האלה מקירבן, דרשו מבן הזוג היהודי "לוותר על אהבתו" ולהיפרד מבן הזוג הלא יהודי או הלא-מספיק-יהודי בעיניהם, וכך הכריזו כי אותם ישראלים אינם רשאים להינשא מישראל ובפועל אילצו אותם – הלכה למעשה – להתחתן בחו"ל, הזוגות הללו דווקא לא נוטרים טינה ליהדות אלא להיפך – רוצים להיות חלק ממנה ומבקשים לקיים טקס יהודי-ישראלי, לפעמים חילוני, לפעמים כמו-דתי. גם לאורחיהם, רובם ישראלים-יהודים, חשובה החופה. ולו למען האורחים, האם לא ראוי להביא את הברכות, הטבעות, החופה והכוס?

עו"ד לוינטל, אשר היה ממקימי ומנהלי מכון לעורכי טקסים, רואה בעניין זה חשיבות רבה, ברובד האידיאולוגי וגם הציוני-יהודי. חשוב לו שמי שרואה בעצמו "יהודי", יוכל להתחתן ככזה, או לכל הפחות – לערוך לעצמו טקס יהודי. חשוב לו כי האורחים יחזו בטקס יהודי, גם אם לא הילכתי. חשוב לו גם לאפשר לאנשים לבנות לעצמם טקס מקורי, אישי, ולא לחזור בהכרח על ריטואל שאין הם מרגישים חלק ממנו, בלא לצרף אליו משהו אישי משלהם.

יש משהו מאוד מעניין וחשוב בבניית או חידוש הקאנון העברי-יהודי-ישראלי. ההלכה (שנקראה כך משום ש"הלכה" והתפתחה בעבר) פשוט נתקעה ונעצרה. מאז שרבי יוסף קארו ערך את כל ההלכות בספרו החשוב "שולחן ערוך", אין רבנים בני זמנינו שיש להם תעוזה לעדכן את החומר היהודי. יש חשיבות בכך שהטקסט יעבור עידכון, יתפתח עם התקופה, ייתן לאנשים להיות יהודיים ביותר אמפתיה ויאפשר להם לערוך טקס נישואים בשפה שהם מבינים וניואנסים מעודכנים.

בהיותו עו"ד ובעבר חבר מועצת העיר (בתל אביב-יפו), לוינטל רואה בהנחיית טקסי נישואים כאלה חלק מייעודו הציבורי (בארצות רבות בעולם עורכים טקסי נישואים בעירייה המקומית, על ידי ראש העיר או פקיד עירוני או על ידי עורכי דין). גם כתיבת הטקס, המבוסס על הטקס המקורי, יש בה חן של התחדשות יהודית, התחדשות עברית, התחדשות ישראלית. הבסיס מוכר אך התוצר – אישי ומיוחד על פי אישיותו של הזוג.

בכתיבת הטקסים יש, אם כן, גם מימד של חדשנות ופיתוח היהדות המודרנית.

אופי טקס החתונה

הטקס נבנה באופן אישי ואינדיבידואלי על ידי הזוגות עצמם ועורך הטקס. מאחר והזוג כבר נשוי וממילא אין האירוע מפוקח על ידי הרבנות, הרי קיימת גמישות רבה יותר בבנייתו, כתיבתו והנחייתו. אפשר לוותר על אלמנטים מסוימים (נניח – לא לקרוא את כל "שבע הברכות") ואפשר להוסיף בו דברים (הקראת שיר מקורי או החלפת טבעות הדדית ולא חד-צדדית מהגבר לאישה בלבד).  יש זוגות שרוצים שיר של רחל או טקסט שכתב יאיר לפיד. יש כאלה שכותבים בעצמם שיר או חיבור הדדי.

אפשר להכניס בטקס אלמנטים פוליטיים ברוח התקופה (כמו כתובה עדכנית ושיוויונית שבה האישה אינה "נמכרת" או "מתומחרת"|) ואפשר כמובן גם להישאר עם המקור (כתובה בארמית, לפיה על הבעל לדאוג למחסורה ול'עונתה' של אשתו – כלומר מתחייב לספק אותה מינית).

אפשר "להשתולל" (ולהחליט ש"שוברים את הכוס" לזכר משהו אישי או ציבורי ולא בגלל ירושלים) ואפשר להתמודד עם הטקסט המקורי. יש זוגות ששוברים ביחד שתי כוסות.

הכל הולך ובלבד שהטקס נשאר מכובד, מחובר לקהל שמתעתד להגיע לראות אותו, נותר דומה למבנה המסורתי – לפחות בבסיסו ומכבד את שורשי היהדות מהם הוא יונק.

ננסח זאת כך: המבחן שלנו הוא לא פעם דווקא אורח שהוא אדם דתי שיוזמן לצפות בחופה. אנו כותבים זאת כך שגם הוא, אולי דווקא הוא, לא ירגיש מובך או כועס למראה הטקס, אולי אפילו יחוש בגאווה. גם הוא לא יבין מדוע כמעט מנעו מהזוג – שכל כך רוצה להיות יהודי – את היכולת לחגוג את היום החשוב ביותר בחייהם, על פי רוח המסורת היהודית.

ללוינטל ניסיון רב בעריכת טקסי נישואים מסוג זה והוא חיתן בשנים האחרונות כמה עשרות זוגות, מכל רחבי הארץ, בעיקר במרכזה. בהיותו שדר רדיו וטלוויזיה בעברו, יודע לוינטל "להחזיק את הקהל" ולאפשר לו, יחד עם משפחת החתן והכלה, ליהנות מהמסורת היהודית, גם אם לפעמים בגירסא שובבית או מעודנת. זוגות אשר נאלצו להינשא בחו"ל, יכולים בדרך זו לערוך לעצמם טקס חופה, עם אורחיהם, בלא להרגיש מושפלים או "חריגים".

בסך הכל, גם אם מבחינת רבנים הם לא, עבורנו הם יהודים.

ואם הם כל כך רוצים להיות חלק מהעם ומהמסורת, אנו מכניסים אותם לחופה, וכך מבטיחים שגם במקרה של זוג שהתחתן בקפריסין, הרי עוד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם קוֹל שָׂשֹוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם.

ממש כך.

ניתן לקבל פרטים נוספים על ידי פנייה באמצעות הדואר האלקטרוני office@ron-law.co.il או בשיחת טלפון אל משרדנו, 03-5243344.

מזל טוב.

 

 

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן