עמוד ראשי

הנה חלפה לה עוד שנה. וכמאמר השיר – דבר לא השתנה. האינטרנט הוא עדיין סוג של ג'ונגל, מקור בלתי נדלה לפגיעה באנשים, אם בטוקבקים אכזריים, אם בבלוגים שזהות כותביהם לא ברורה, אם בהפרת זכות יוצרים סיטונאית ואם בהפרת פרטיות חסרת רסן. הכל הולך. סורקים, כותבים, מעלים, פוגעים באחרים ונהנים. נהנים בין היתר מהאנונימיות המובטחת ומאוזלת ידה של המערכת בכל הקשור בחשיפת הפוגעים. לא תמיד החשיפה אפשרית מבחינה טכנולוגית אבל גם במקרים שבהם ניתן לאתר את הכותבים – אין פתרון משפטי נראה לעין.

דיבה וגם לשון הרע: אין חוק ואין עונה

למרות הציפיות לפתור את המתח שבין זכותם של גולשים לאנונימיות לבין הזכות של נפגעי דיבה ולשון הרע (לדוגמא, אך לא רק), להיפרע ממשמיציהם ולתבוע אותם לדין, בכל זאת, בתום שנת 2014, בפרוס שנת תשע"ב, מתברר שבעוד הסכנות וההשמצות גדלו – הערוץ החקיקתי והמשפטי לא התקדמו.

רימון

לפני חמש שנים קבע בית המשפט העליון (בהלכת "רמי מור", רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ) כי אין באפשרותו, מבחינה חוקית, להורות לספקיות האינטרנט למסור לתובעים הצובאים על בתי המשפט, את פרטי הגולשים שהוציאו דיבתם רעה באופן אנונימי. זאת לאחר שבמשך כמה שנים, מאז פרוץ מהפיכת האינטרנט, קבעו בתי המשפט המחוזיים הלכות סותרות לעניין זה בהיעדר חוק ברור. בית המשפט פנה אל המחוקק והציע לו לחוקק חוק מסודר, שיקבע מתי ואיך תיסוג הפרטיות של הגולש האנונימי הכותב טוקבק משמיץ, בפני שמו הטוב של האדם שנפגע מהדברים ורוצה לתבוע לשון הרע. כלומר – איך מגנים על חושף שחיתויות המפחד לפרסם בשמו מידע (ואז תצא החברה מופסדת מכך שהמידע לא הופץ) לבין חוליגנים מקצועיים שנהנים להשמיץ, לקלל ולהמציא ככל העולה על רוחם בידיעה שהם מוגנים מתביעה. הכנסת הייתה עסוקה בדברים אחרים וחוק כזה לא נחקק.

הסרה מגוגל: שוב השין גוגל אשם?

הבעיה רק החריפה. אנשים רשאים לפרסם ככל העולה על רוחם באינטרנט, בבלוגים, בטוקבקים, בידיעה כי זהותם לא תיוודע ולא ניתן יהיה להוכיח את מעורבותם בפרסומים. כך הופך גם מנוע "גוגל" ל"אשם" המרכזי בפרסומים (שלא הוא יזם, רק דירג) ומבקשים להחיל עליו פסיקות אירופאיות כדי שימחק תוצאות משמיצות. כלומר – במקום להסיר את הפרסום על ידי תביעת הגורם האנונימי, באים בטענות למנוע החיפוש שהציב את התוצאות בעמוד הראשון. אם "גוגל" מסיר את התמונות הפורנוגרפיות שהדביקו, לדוגמא, לאודליה כרמון (א' מבית הנשיא), אז העמוד "מתנקה" אך מי שיצר את ההשמצה – נותר סודי ולא משלם על מעשיו.

הגיעו דברים כדי כך שהמחוקקים בכנסת, הצטרפו ליוזמת חקיקה של ח"כ עופר שלח, שמייבאת ארצה את החלטה האיחוד האירופאי המורה ל"גוגל" למחוק תוצאות (לא ברור על איזה בסיס בדיוק), במקום לקדם את החוק המובטח לחשיפת IP של גולש. אותו מספר IP הוא מעין "תעודת זהות" של מחשב, ועשוי להביא את התובעים עד פתח ביתו של הנתבע, עם רק עזרה קטנה מספקיות האינטרנט. בית המשפט החליט שאין לו הסמכות לתת את הצו הנדרש.

שופטים ובוכים

והנה האירוניה: הגיעו דברים כדי כך שדווקא שופטים מבתי המשפט למשפחה, שמצאו עצמם מבוזים שוב ושוב באתרי אינטרנט שונים, על ידי כותבים אנונימיים שביקשו לפגוע בהם ברמה האישית, הם שדרשו מהמשטרה לחשוף את הכותבים, והם שסובלים כעת מהחלטת בית המשפט העליון שאינה מתירה חשיפת IP של גולשים.

גם הניסיון לעקוף את הבעיה על ידי תביעת בעלי האתר עצמו, נניח תביעת YNET או WALLA, כמי שנתנו במה למשמיצים, כשלה מבחינה משפטית. לצורך ההגנה על האתרים ייבאו לארץ את "נוהל הודעה והסרה", היישר מתוך חוק המילניום הדיגיטלי האמריקני, ולפיו אתרי אינטרנט אינם מצופים עוד לניטור הודעות יזום, אך כן מצופים להגיב לפנייה של האדם המושמץ, אחרי שהוא עצמו איתר את ההשמצה. במקרה כזה, בהינתן "הודעה" מטעמו של המושמץ, תתקיים "הסרה" מטעם האתר. כלומר – גם את האתר אי אפשר לתבוע והאתר אפילו לא אחראי להסרת ההשמצות מיוזמתו. מדוע במקרה הזה בתי המשפט כן פועלים כ"מחוקקים" (ביצירת "נוהל הודעה והסרה" שמעולם לא חוקק בישראל) אבל בחשיפת IP טוענים שבהיעדר חוק, לא יוכלו "לחוקק אותו" במקום המחוקק? לעליונים – הפתרונים.

דיבה וגם לשון הרע: סיקרט מוגנת, הגולשים לא

ובחודשיים האחרונים הצטרפה לחגיגה אפליקציה הרסנית במיוחד בשם "סיקרט" המאפשרת השמצות אנונימיות מצד אנשי קשר של קורבנם. באנונימיות מוחלטת מופצות ידיעות ובדיות הפוגעות בפרטיות ובשמם הטוב של בני נוער, ומביאים אותם כדי איום בהתאבדות. לא ניתן לתבוע את הכותב של ההשמצות ב"סיקרט", בפרט לאחר שמקימי האפליקציה (היושבים בחו"ל בכלל) מתגאים בכך שאפילו הם לא יודעים מי עומד מאחורי הדברים. גם אותם לא ניתן לתבוע כמובן, וגם "הודעה והסרה" לא אפשרית, בהיותם שייכים בכלל לחוקי מדינת קליפורניה.

כך שיש מה לבקש ולאחל לשנה החדשה. אכן, הגיע הזמן לקרב את החוק והפסיקה לטכנולוגיה ולחיים שלנו. ראוי כי המחוקק יקדם את החוק הנדרש (ויש הצעות חוק שכוחות במגירות, עוד מימי ח"כ זבולון אורלב מהכנסת הקודמת והצעה של ח"כ יואל חסון מהכנסת הקודמת לקודמת). ואם לא כן, ובית המחוקקים ימשיך לעסוק בדברים אחרים, נאחל כי בית המשפט העליון יפשפש שוב בהלכה שיצר, ויראה האם אין מקום, בהזדמנות ראשונה שתגיע לפיתחו, להתעדכן ברוח התקופה ולסיים את הג'ונגל האינטרנטי הזה. וכפי שלמדו על בשרם גם שופטי בית המשפט למשפחה ברמת גן ובראשון לציון – ג'ונגל שהפך כר דשא נרחב להשמצות בלי חשבון ובלי חשיפת גולשים פוגעניים.

אתרי אינטרנט של עורכי דין נראים דומים זה לזה. לא בגלל שעורכי הדין הם אנשים מרובעים ושמרנים (ובכן, למען האמת, גם בגלל זה), אלא בעיקר משום שעורכי הדין פועלים תחת כללי אתיקה ברורים של לשכת עורכי הדין.

הכללים הללו אוסרים על עורכי הדין לפרסם באנרים, להכניס קטעי וידאו וסאונד לאתר שלהם (אפילו כאלה שבהם הם עצמם מתראיינים בתוכנית טלוויזיה או מרצים בפני קהל), לארח באתר חברים אחרים שאינם עורכי דין, לפרסם וידאו-בלוג ולנקוט בכל גישה מקורית שהיא.

אפילו את רנה, מנהלת המשרד המקסימה שלנו, אסור לי להציג כאן לפי כללי הלשכה (בשביל לראות אותה, תצטרכו לבוא).

ובכל זאת, האתר הזה מכיל לא רק את המידע הגולמי והטכני שהייתם מצפים מאתר עורכי דין רגיל להכיל.

כך לדוגמא, מופיע בלוג כתוב ובו תמצאו הערות ותובנות על תחומי העניין של המשרד.

תמצאו גם פורום שאלות ותשובות.

ובטבלה מיוחדת, אותה אנו מעדכנים עם כל פסיקה חדשה, תמצאו את רשימת פסקי הדין, השופטים והסכומים שנפסקו לפי תחום העניין – כך תוכלו להעריך מה אפשר להשיג בבית משפט מסוים ומהי הפסיקה הממוצעת להפרה כזו או אחרת. כשמה כן היא, הטבלה לא משקרת.

תמצאו כאן גם את ה"מחירון" של לשון הרע – כמה מקבלים על כל אמירת דיבה.

רצינו גם להיות פרקטיים ולסייע לכם לאתר הפרות של זכויות יוצרים. על כן תמצאו אצלנו טכניקות לאיתור הפרות של טקסטים באינטרנט – איך תבדקו האם יש מישהו שגנב לכם טקסט מהאתר אל האתר שלו, שיטות לאיתור הפרות של תמונות – כיצד תגלו אם התמונה שלכם מככבת בלי ידיעתכם באתר של אחר, מציאת גירסאות ישנות של אתרי אינטרנט (פרקטי מאוד כשתובעים אתר מפר שמיד משנה את העמוד ומיתמם, בלי לדעת שיש ארכיון גדול שמתעד את העמודים הקודמים של האתר) ועוד כמה אלגוריתמים מקסימים שיכולים לעניין את מי שרוצה להגן על עצמו ועל הקניין הרוחני שלו.

ועוד חלק מעניין באתר – הכספת שלנו. פתרון לאנשים רבים שיש להם רעיון טוב או שמעבר לרעיון – יצרו שיר, טקסט, יצירה כלשהי, והם רוצים להיות במצב שבו יוכלו להוכיח בעתיד כי הם היו היוצרים המקוריים, במקרה שבו אנשים יבקשו לגנוב את הרעיון או לייחס לעצמם את יצירת היצירה (אם בגניבת דעת ואם לאחר שקיבלו לעיונם את היצירה ואם כשימוש לרעה במידע שאליו נחשפו במסגרת משא ומתן). באמצעות תשלום סימלי אפשר "לאפסן" בכספת הווירטואלית שלנו את היצירה או הרעיון, לקבל חותמת זמן המוכיחה ממתי הרעיון יושב שם וכן את התחייבותנו להגיע לביהמ"ש להעיד על כך במידת הצורך. זהו פתרון מוצלח, במחיר שווה לכל נפש, לחשש (ההגיוני) של יוצר או יזם מכך שהרעיון או היצירה ייגנבו או יועתקו על ידי אחר, שייחס אותם לעצמו.

ומעבר לכל אלה – מבזקי חדשות ועידכוני פסיקה וחקיקה בתחומים שלנו. תמיד מעניין. מה עוד שאפשר לסגור איתכם על הסדר, אם רק תרצו, שכל עידכון בתחום ספציפי שאתם מוצאים בו עניין – יישלח אליכם למייל באמצעות ניוזלטר מעודכן היוצא אחת לכמה שבועות.

וככלל – אם אתם רוצים לדבר איתנו, להציע הצעה או להתעניין בתביעה, יש לנו טפסים לאורך האתר שאם אתם ממלאים, אנחנו חוזרים אליכם ומבררים איתכם מי נגד מי, למה, כמה ומדוע.

בחזרה לראשית עמוד זה לחץ כאן
בחזרה לעמוד הראשי לחץ כאן